במאמץ המחריד של הממשלה לשחוק את מערכת המשפט בדרך לדיקטטורה יש ליריב לוין טענות כלפי עמדת גלי מיארה-בהרב בסוגיית עילת הסבירות. הוא קיווה שהיועצת המשפטית תגן על הצעד הנורא של הממשלה גם בתחום זה. אך דעתה שהצעד הממשלתי אינו חוקי, ומה עליה לעשות? לגונן על מהלך שלדעת כל משפטני הפרקליטות הוא בלתי חוקי (ייתכן שהם טועים, אבל תפקידם להיות נאמנים להשקפתם המקצועית.) בהקשר זה ראוי לבחון מתווה אחר. הריהו: אומנם הפרקליטות משוכנעת כי ביטול עילת הסבירות בלתי חוקי ומזיק מאוד לישראל, אבל היא ממלאה פיה מים, שותקת. כמו קרנפים רבים. לוין רוצה הגנה בעת הדיון בבג"ץ? מיאהרה-בהרב תעניק לו אותה. רק שברור כי בהופיעה (בעצמה או באמצעות שליח) בדיון המשפטי היא עושה שקר בנפשה. היא אינה מאמינה אף לא למילה אחת היוצאת מפיה להגנת לוין ומרעיו. האם במקרה זה יוכל האדם הסביר לטעון כי לוין קיבל את ההגנה הראויה על עמדתו בדיון המתנהל לפני 15 שופטי העליון? בוודאי שלא. להפך, דווקא כאשר מיארה-בהרב מאפשרת לו לשכור עורך דין מהטובים בארץ על חשבון המדינה היא בעצם משחררת אותו מן הקושי שנציגו המשפטי חולק על עמדתו העיקרית והיסודית. אין דבר הגון מעמדה זו של היועצת המשפטית.ן אביא דוגמאות ממי שאינם כבר בין החיים. תארו לכם שלוין היה שוכר כעורך דינו את יגאל ארנון, אמנון גולדנברג, יעקב וינרוט, אמנון זיכרוני, שלמה תוסיה כהן, שמואל תמיר, בתנאי שהנבחר מזדהה עם עמדתו. האם ייצוגו בפני בג"ץ היה משתבח או נחלש? בוודאי שמשתבח. עולה מדרגה. נקי מספקות וכאבי בטן. מיארה-בהרב נתנה ללוין הזדמנות להגן על עמדתו בכספי האומה מפי הטוב בעורכי הדין שהיה מוכן להתייצב לצידו. מה הוגן מזה? אלא שלוין אינו מתעניין בהגינותה של מיארה-בהרב. הוא רוצה לחסל את בית המשפט. ליעד זה איש מגדולי עורכי הדין בעבר לא היה נותן את ידו. ובהזדמנות זו: מי שפתח את הבקבוק לטובת הדיקטטורה והוציא משם את השד היה הפרופסור דניאל פרידמן. הוא ידע לפלפל נגד "זכות העמידה" ו"הג'ינג'י הזה אליעד שרגא" שמאט את הפעילות בחברה הישראלית על-ידי מבול של עתירות לבג"ץ. מה שהחל כדיון כמעט עקרוני, ופרידמן החריף אותו נגד נשיאת העליון דורית ביניש שהדפה אותו כראוי, הפך למפלצת המשפטית של ימים אלה. אני תוהה אם יש לפרידמן הרהורי חרטה. קצת הרהורי חרטה. משהו. לא יודע.