כשהשר לביטחון הלאומי של מדינת ישראל, איתמר בן-גביר מכריז בפרהסיה, כי זכותו להסתובב בחופשיות בכבישי השטחים עולה על זכותו של התושב מוחמד, הוא למעשה הופך להיות השופר הנאמן ביותר של החברה הפלשתינית, הנאבקת נגד גילויי אפרטהייד. אני מצר על כך, ששר בישראל מעניק ברוחב יד שי לחברה הפלשתינית, שדבריה מתקבלים בחום רב על-ידי ראשי ממשלות ונשיאי מדינות ברחבי העולם. לצערי, גם חוגים פלשתינים, הנגועים בטירופי שנאה ליהדות, מנצלים את האמירות המאוד לא אחראיות והמאוד לא מוסריות של השר לביטחון לאומי, איתמר בן-גביר על עדיפותו לנוע בכבישי מדינת ישראל. למעשה בפועל כבר שנים רבות קיימת מציאות לא מוסרית, שלמתנחלים יש עדיפות רבה לנוע בכבישים בניגוד למגבלות רבות החלות על האזרחים הפלשתינים. הסעת ילד חולה בסרטן להקרנה מכפר ברחבי יהודה ושומרון לבית החולים תל השומר כרוכה בהתמודדות עם קשיים לא מעטים במחסומים. איתמר בן-גביר מבקש להשריש את הנוהג הנלוז הזה, ולא לתת לגיטימציה אפילו להרהור בשברירי אפשרויות של הקלה לתושבים הפלשתינים החיים ביהודה ובשומרון. יתרה מזאת חשוב לו להגביר את שלל הקשיים במחסומים. על הקושי שתואר לעיל, רעייתי ואני יכולים להעיד עדות כואבת, כי בעברנו במשך מספר שנים התנדבנו פעם בשבוע להסיע ילדים חולי סרטן להקרנות בבית החולים תל השומר. עד היום קשה לי להבין את ההחלטות, הגוררות בזבוזים של רבבות ואף מאות מיליוני שקלים בסלילת כבישים, שמיועדים אך ורק ליהודים וכן בהקמת מחסומים בכבישים, המיועדים אך ורק ליהודים. עד היום קשה לי להבין, איך מרשה לעצמה מדינתי להפקיע אדמות בכפרים פלשתינים והעברתם לצרכי ציבור המתנחלים כמו הפקעת אדמות לצרכי סלילת כבישים. צר לי, שהשר לביטחון לאומי מכריז הכרזות שהן הנשק היעיל שניתן לכוחות חשוכים בחברה הפלשתינית, כוחות חשוכים שהשנאה חסרת המעצורים ליהדות היא שמניעה אותם. מכאיב לי, שמחנה השלום בחברה הפלשתינית הוא מחנה קטן עד למאד וחסר כל השפעה על מהלכי החברה הפלשתינית. צר לי, ששר בישראל בהכרזות לא מוסריות תורם להיות מחנה השלום בחברה הפלשתינית מחנה זעיר וחסר כל השפעה.