המלך הולך עם רעייתו בדרך המלך, קבעה המורשת היהודית, ועם פילגשו צועד בסמטה ("כשהוא הולך אצל אשתו הולך בפרהסיה וכשהולך אצל פילגשו הולך במטמוניות"). הכלל הזה חל על המפגש הצפוי בין ג'ו ביידן לבין בנימין נתניהו. פילגש בנימין יפגוש את המלך ג'ו בסמטה חשוכה כזאת במרכז האו"ם בניו-יורק. רגלו של ביבי לא תדרוך בבית הלבן. לא אירע כדבר הזה כ-60 שנים מאז פגש הנשיא לינדון ביינס ג'ונסון את לוי אשכול בוושינגטון. אפילו זה אינו מובטח עדיין. נתניהו חייב להשתחרר מן האזיקים ששמו יריב לוין ושמחה רוטמן וכנופיית שלטון-האנטי-חוק על ידיו. לכן הוא עמל בימים אלה להגיע להסדר עם האופוזיציה ומצא כי עקב אכילס שלה הוא בני גנץ (אין ודאות שזה נכון). במצב הקיים פועל הפילגש נואשות להשיג איזו נקודת הסכמה עם חלק מהאופוזיציה, אבל מי יאמין לאיש אשר זעק ללא הרף, ולשווא, "זאב, זאב"? זהו-זה מר פילגש. שרפת את כל האשראי שהיה לך בפוליטיקה הישראלית ובציבור. כפי שכתבתי בפוסט הקודם מרמאים לוקחים רק מזומנים, לא המחאה דחויה ולא שטר לעתיד. היום מתכנסים 15 שופטי בג"ץ לדיון היסטורי, אבל לא מכריע. מי ייתן ויסטרו על לחייהם של ביבי ולוין, ולפחות - זה המזער - יבטלו את חוקי ההפיכה השיפוטית עד לכינון הכנסת הבאה לצורך דיון מחודש בה. לליכוד יש עדיין הזדמנות להיפרד ולהינתק מן הפילגש. עליו לבחור הנהגה חדשה ולהחזיר את הגלגל לאחור. כמעט מלוא הסיבוב. האם מוכנה האופוזיציה לסייע? יש מחלוקת. אני נמנה על בית הלל. תמורת ביטול כל החקיקה הדיקטטורית אני מציע שמפלגות האופוזיציה יודיעו במנשר משותף כי לא יגישו הצעות אי-אמון בממשלה במשך חודשיים.