כיכר מרכזית בתל אביב-יפו היא כיכר צינה דיזנגוף, אשר נקראת על שמה של אשת ראש העירייה הראשון של העיר. מן הראוי להקפיד על שמה הנכון של הכיכר. כיכר זו הייתה עדה ביום הכיפורים הנוכחי למחזה מביש, שבו קבוצת יהודים התנכלה לזכות התפילה של קבוצה אחרת של יהודים, אשר ביקשו לקיים תפילה על-פי מנהג היהודים מימים ימימה, עם חציצה בין גברים ונשים. הח"מ אינו דתי, אינו צם ביום כיפור (מאז יום הכיפורים הנורא לפני 50 שנים), ואינו דוגל בהפרדה בין יהודים לבין יהודיות, ומעדיף תפילה בצוותא ומתן אפשרות למשפחות לחגוג ו/או להתפלל במסגרת משפחתית ללא הפרדה בתוך המשפחה. אבל, כיכר צינה דיזנגוף מספיק גדולה כדי לאפשר הן תפילה בהפרדה למי שרוצה בכך, והן תפילה ללא הפרדה למי שמעדיף ללא הפרדה. קצת סובלנות לא הייתה מזיקה, והייתה שומרת הן על קדושת יום הכיפורים והן על יחסים סבירים בין הפלגים השונים. למרבה הצער בחרה קבוצת יהודים משיחיים וחשוכים, מוסתים על-ידי עסקני דת השלום/הפרוגרס, להגיע לכיכר צינה דיזנגוף, ובמקום להתפלל כדרכם - ללא הפרדה - העדיפו להתעמת עם האחרים. במלים אחרות, לא תפילה הייתה לנגד עיניהם אלא עימות. יש לקוות שהמיעוט המסורתי הגדול בתל אביב לא ייתן יד בבחירות הקרובות לראשות העירייה לבחירתו של מועמד מתלהם ומפלג ויעדיף את שלום הבית בעיר, שכבר מזמן איננה העיר העברית הראשונה. ריבוי הלעז בעיר הוא פן נוסף של ההתנכרות לערכים יהודיים, במקרה זה השפה העברית. השמטת ארץ ישראל משמו של מוזאון ארץ ישראל ומעבר לשם המוזר מוז"א, היא דוגמה נוספת. המתלהמים של דת השלום/הפרוגרס הציעו למתפללים בהפרדה להסתגר בבתי הכנסת ולא לפגוע בפרהסיה החילונית. אבל, כאשר הם נדרשים לקיים את חוק איסור חמץ בחג הפסח, רבים מהם נוטים לאכול חמץ במופגן ובפומבי, ולא בד' אמותיהם, ולעזאזל הוראות החוק! דת השלום/הפרוגרס, מן הראוי שתימנע מכפיית דרכיה - הדתה לכל דבר ועניין - ותפעל לפי מה שהיא דורשת מאחרים. למרבה הצער, לדת קיצונית זו יש אדמו"ריות ואדמו"רים השולחים את "פלוגות הפועל" שלהן להתנכל לכל סממן יהודי ולראות בו הדתה. ההדתה של דת השלום/הפרוגרס היא זו שגורמת לשסע העמוק בחברה הישראלית. אחת האדמו"ריות, "הדמוקרטית" מרב מיכאלי (זו שמתנכלת לשפה העברית בכל דיבור מגוחך שלה), התייחסה לאירועי יום כיפור בכיכר צינה דיזנגוף. בדבריה המתלהמים הכריזה ש"לא ניתן לכם להפלות נשים". דווקא באירוע זה לא הייתה אפליית נשים אלא נכונות של נשים להתפלל בנפרד. עסקני דת השלום/הפרוגרס, אילו היו להם רצון טוב וסובלנות יכלו להזמין את הנשים שאינן מעוניינות בהפרדה להצטרף לתפילתם. אחד האדמו"רים, "הדמוקרט" יהיר לפיד, קרא לראש הממשלה שלא להוסיף להסתה ולמריבה, אלא לנסות להרגיע את הרוחות. אבל היהיר התלהם, לא הסתכל במראה ולא הפנה בדיוק אותם דברים כלפי עצמו, כלפי מפלגתו וכלפי יתר אוהדי דת השלום/הפרוגרס, העוסקים בכפייה הדתית של החשוכים והמשיחיים במחנהו. הגדיל לעשות האדמו"ר בני גנץ, שכל נסיקתו בסקרים התבססה על הצגת ממלכתיות ופתיחות בניגוד לאדמו"רים שנמנו לעיל. הפעם הוא נגרר אחרי יהיר לפיד, מרב מיכאלי, זהבה גלאון ומרעיהם. "מחולל השנאה הגדול ביותר" איננו בנימין נתניהו (על כל חסרונותיו והשגיאות בהתנהגותו הציבורית, שיכול וצריך היה להימנע מהן) אלא המוחים נגדו ומי שהקימו את ממשלת השנאה ("שינוי"). ושוב, כדאי שגנץ יסתכל במראה ויגיד קודם כל לעצמו ש"עלינו לזכור - במקום שבו יש מי שמדרדרים אותנו למלחמת אחים, המשימה של כולנו היא למנוע אותה". אותו גנץ נסק בסקרים בגלל ממלכתיות. הערב הוא נטש את הממלכתיות, הצטרף לדת השלום/פרוגרס, והפך להיות לפיד ב'. על שגיאה זו הוא צפוי לשלם מחיר ציבורי משמעותי. במקום נסיקה הוא צפוי לנסיגה בסקרים.