בבוקר, שליח חב"ד באזור דאג לנו לספר תורה, שהוקדש ליורש העצר מוחמד בן סלמן. איתו, ועם ארבעת המינים שבידינו, התפללנו תפילת שחרית של חול המועד סוכות במניין, אל מול החלון הפתוח הצופה לכיוון ירושלים. בריאד, לעיני הסעודים, באופן חופשי ומכובד. נזכרתי בדניאל שממנו למדו להתפלל לכיוון ירושלים: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ".
אחרי התפילה וארוחת הבוקר, נפגשנו עם יו"ר איגוד הדואר העולמי, עם יו"ר רשות התקשורת הטורקי, התארחנו במעונו של שגריר ארצות הברית בריאד, ונפגשנו עם גורמים נוספים בכנס.
השיחות נסבו בין היתר סביב ענייני הדואר המקומיים של כל מדינה, ערכנו השוואות והחלפנו עצות. דיברנו על הפוטנציאל האדיר שקיים בחזון שהציגו נתניהו, ביידן ובן סלמאן לרשת שתחבר בין הודו לאירופה, דרך ערב הסעודית וישראל. בנוסף, דיברנו על כך שהאישור להעברת סיבים אופטיים במתווה קצא"א, אישור שחתמתי עליו יחד עם ראש הממשלה נתניהו אך לפני כמה חודשים, עתיד לחבר בין המדינות.
מעבר לכמה דברים קטנים שלא ניתן לציין כעת, הכל היה פתוח וחופשי, מכובד ומכבד.