המומים, כואבים ודואגים, כך, במילים קצרות ניתן לסכם את התחושות בבוקר זה, אחרי שינה מועטה אם בכלל. מה שקרה אתמול הוא אסון לאומי בו ידובר עוד רבות. כמי שחווה את מלחמת יום כיפור אני בהחלט מזהה דמיון בתחושות ובדאגה, אם כי סדרי הגודל של הכוחות התוקפים אז היו אלפי מונים יותר וממילא גם הסכנות שנשקפו לעמנו.
כפי שנאמר, בעתיד הכל יתוחקר, יילמד ויופקו לקחים. כל הלקחים - כשל המודיעין, אובדן הרתעה, מוכנות צה"ל, הלכידות בחברה הישראלית והשפעתה על האירועים ועוד ועוד. כעת מה שצריך לעשות הוא לדבוק איש באחיו באהבה גדולה, להגיש סיוע לכל מי שנפגע, לכל מי שמוטרף מדאגה לקרובים נעדרים, לקשישים עריריים המצויים בבדידות כשהדיכאון והדאגה מכלים אותם. כעת צריך לשדר אופטימיות ולהעבירה לחיילינו שגויסו שלוחמים ושיילחמו, להוריהם ומשפחותיהם. כעת צריך לפקוח עיניים, לעשות אוזניים כאפרכסת, להיות עם לב רגיש לסבלות אחים - לחזק ולהתחזק.
בין היתר, הקפדתי לא לצפות בסרטונים (הרבים, כך הבנתי) ובהם תמונות של רהב וניצחון של הרוצחים (שחלק גדול מהם חוסל ברוך השם). אין ולא הייתה לי שום כוונה לשחק לידי האויב הברברי ולייצר הרס עצמי, שפלות רוח ומרה שחורה. אם בקולי תשמעו, התרחקו גם אתם מהסחורה המפוקפקת הזו.
יש לנו צבא חזק מאוד מאד. בידיו כלי משחית וכלי זין מהמשוכללים שבנמצא, בוודאי בלי שום השוואה לאמצעים הדלים באופן יחסי בהם מצוידים הרוצחים הערבים. כאב ללוחם ביחידה מובחרת, כחותן לחתנים קרביים כולם, כמי שחי בתוך עמי ומקיים קשר רצוף עם חיילים רבים מספור מזה שנים ארוכות אני יכול לומר בגאווה גדולה שבנינו לוחמים מצוינים, אנשים ערכיים, יהודים טובים ועשויים כולם ללא חת. כאיש אחד התייצבו אתמול רבבות לקריאה והיה מרגש לראות כיצד בדריכות, בערנות, בזריזות, ברצינות ובתחושת שליחות מרוממת יצאו כולם מהבתים, נפרדו מרעיות, מהילדים ומההורים ופנו למלאכת הקודש - הגנה על עמנו וארצנו ושמירה על נצח ישראל.
ישנו נושא אחד אותו אני מזהה והוא מעיב מעט. מעט, כי אין לי ספק שיהיה שינוי ובקרוב. מדובר בהתנהלות הצבא בפעולתו כפי שאנו רואים אותה ביממה האחרונה. נכון לכתיבת שורות אלה הפצצות חיל-האוויר בעזה מזכירות במעט את ההתנהלות הנפסדת ב"סבבים" הרבים אותם חווינו בדור האחרון. לתדהמתי שמעתי שבבניינים שהורדו בעזה (מעט מדי) הופעל נוהל "הקש בגג". אפילו שמעתי שפעילות מסוימת לא בוצעה משום שיועצת המשפטית לממשלה אסרה זאת.
וכאן ברצוני להבהיר את מה שאמור להיות מובן מאליו. טוב עשו קברניטי המדינה בשעה שהכריזו שישראל במלחמה. זו הכרזה בעלת משמעויות מרחיקות לכת בחשיבותה לא רק ברמה התודעתית וההצהרתית. במלחמה כמעט שאין כללים ו/או חוקים, בוודאי כאשר זו מגיעה לאחר מתקפה רצחנית על הריבונות, רצח פראי ואכזרי של נשים, גברים, זקנים וטף. נכון, יש אמנות בינלאומיות, אלא שאף לא באחת מהן נזכר הנוהל פרי המצאת מוחות חולים בקרבנו "הקש בגג".
כעת יש להכות באויב בעוז. בלי בג"ץ ובלי בצלם, בלי להתייחס כלל ל"יעוץ משפטי", יעוץ שהיה לרועץ בכל ימות השנה ובעיקר כעת בשעת מלחמה. איך אמר בצלאל סמוטריץ' לנתניהו - עכשיו אנו צריכים להיות אכזריים! בניגוד לכל מה ששמענו בדור האחרון על אודות "הכלה", "עצימות נמוכה", "ניהול הסכסוך" וכיוצא באלה הבלים, כעת הזמן להכות מכה ניצחת את האויב הברברי מולו אנו ניצבים, להכות במטרה למגר אותו ולאבדו מן העולם.
כדי לעמוד במשימה של השמדת האויב במהירות, ביעילות ותוך מזעור הנפגעים מצדנו, חייב לחול שינוי של ממש, מהותי, בתודעה ובתפישה של מפקדי צה"ל, אולי גם של ההנהגה. שנים של פמפום הצורך ב"הכלה" גרמו וגורמים נזקים כבדים לצבא. לא אתעכב ברגעים של מתח והכרעה על תולדות הקונספציה הזו ועל נזקיה המצטברים, אומר אך זאת: כרגע צריכים כל מפקדי צה"ל, מהרמטכ"ל ועד למפקד המחלקה הצעיר בשטח (ובוודאי מפקדי אוגדות, מח"טים, מג"דים, וממפיי"ם) להרגיש כמי שחטפו סטירה מצלצלת ומטלטלת. לא סטירה שמכניעה או מחלישה חלילה, אלא סטירה שמעירה, ממריצה ומדרבנת לפעול בכוח, ללא היסוס, ללא עכבות ובוודאי ללא מורא. ללא מורא מהיועצים המשפטיים, ללא מורא מהבג"ץ, ללא מורא מתקשורת שצפויה אולי לזנב בלוחמינו ובפעולותיהם ולבקרם בעתיד לבוא.
מורא צריך להיות אך ורק מפני בורא עולם ובעת הזו ברי לכל כי מלחמה זו שנכפתה עלינו היא מלחמת מצווה מובהקת. בעתיד לבוא נזכור כולנו את היממה הנוראה והקשה שכולנו חווינו אך בעזרת השם נזכור ונציין את המלחמה הזו כנקודה בה שב הצבא לרוחו הנכונה והאיתנה. רוח לחימה של צבא יהודי, ממשיך דרכם של דוד המלך, יהושע בן נון אביגדור קהלני ושאר גיבורי ישראל לדורותיהם.
ככל שהדיסקט הישן והמעכב יוחלף מהר יותר כך תתקצר הלחימה, יפחתו הנפגעים ותושג ההכרעה היא הניצחון. בעזרת השם יתקיימו בלוחמינו כולם הפסוק מדברים: "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיָך נִּשְמַרְתָ מִּכֹל דָבָר רָע". נזכור כולם כי עם השם אנחנו ובעזרת השם בשמו נעשה ונצליח!