מה יש בו באיש הציבור הגרוע הזה, שכל נושא וכל מגע וכל דין ודברים המגיעים לשולחנו עובר הליך של קלקול? אין משא-ומתן חלק, אין דרך המלך. אמש הודיע הליכוד כי אביגדור ליברמן וסיעת "ישראל ביתנו" מצטרפת לממשלת החירום. זמן קצר, והתברר שלא. עדיין לא.
דנה ויס שאלה כראוי מדוע? ויאיר שרקי השיב במעט אי-רצון כי שרה נתניהו מעכבת. ככה זה אצל בנימין נתניהו. זה דפוס ההתנהלות שלו. קלקולים, קלקולים, קלקולים. יומיים קודם הצהיר כי צירוף בני גנץ ועמיתיו לממשלה נעשה באווירה של "אחווה" והאחדות היא בכלל ערך עליון במלחמה הצפויה. אבל איש לא הופתע שהאחווה שבפי ביבי לא החזיקה מעמד אפילו 72 שעות. זה האיש.
מפני שהכל מתבצע במורשת של קלקולים. יש לו גוף ממלכתי העוסק בהסברה לאומית. אתמול פורסם כי דוברי משפחת הוד מעלתו ומפלגתו נוטלים חלק בדיוני הגוף הממלכתי. שיבוש מערכות? זה ביבי.
גם זה ביבי: הרמטכ"ל הרצי הלוי נטל אחריות לכשל בפתיחת המערכה בעזה, ועימו קציני צה"ל בכירים וכנראה גם ראש השב"כ. הלילה הפתעה, נאמנו של נתניהו ראש המל"ל צחי הנגבי, שהסביר לפני חמישה ימים כי חמאס מתון, חזר בו, הודה בטעותו. ומי אין לו את היושרה והביטחון העצמי ועמוד השדרה להצטרף אליהם? לאשם העיקרי, הלא הוא ביבי. והריני מוכן כמעט להמר כי עד מחר בחצות ניתן יהיה למלא פוסט נוסף בקלקולים עדכניים של נתניהו.