עם ישראל עבר בחטף מ-Reality למציאות, מ"המטבח המנצח", לטבח איום, מ"חתונה ממבט ראשון" לזוגות שלא יתחתנו לעולם. עברנו בחטף משידורי הבל לשידורי מלחמה עקובה מדם, וזה קרה לאחר שנים רבות וארוכות של ראש עמוק בחול ושתן עד מעל לאוזניים, וכעת ולזמן מאוד קצר אנו מבינים עם מי יש לנו עסק. אך אנו נשכח, אנו רוצים לעצום את שתי העיניים ולחיות טוב, ולכן אנו נשכח.
ואז נחזור שוב לעולם הריאליטי, ונירדם שוב, ננוח שוב על זרי הדפנה, כי זה אופיו של האדם הנורמלי, הוא מעדיף להתקדם, לחיות טוב, להשמין, ואז הוא נוטה להתעלם מהחיות טורפות וחורשות המזימות המקנאות בו, אך לא מוכנות להתאמץ כמוהו כדי להשיג את מה שהשיג, וברגע של הפתעה, טורפות מכל הבא ליד, ובאכזריות.
יש לנו ביקורת מאוד צודקת על ההנהגה המדינית והצבאית שהאסון הזה אירע במשמרת שלהן. יש לנו ביקורת על מעצבי דעת קהל אשר הרדימו אותנו, לא במזיד, גם הם רוצים לחיות טוב, ולכן הם פירשו את המציאות כאילו מדובר בתוכנית Reality כאילו הזאב הטורף הוא הזמר במסכה, כאילו הצורר הנאצי הוא פיה טובה.
אנו שואלים עצמנו מדוע מדינת ישראל על מנהיגיה לאורך השנים עשתה ככל יכולתה שלא לאפשר הקמת מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון. והיום התשובה היא ברורה: לו מדינת ישראל הייתה מפנה את צבאה מיהודה ושומרון, יהודה ושומרון הייתה הופכת למעוז חמאסי, בדיוק כמו עזה והיו לנו 3 חזיתות רצחניות להתעסק עמן, כאשר אחת מהן, הגדה המערבית שולטת בכל מרכז המדינה.
בואו ניזכר קצת בהיסטוריה. ב-2005 התנתקה מדינת ישראל מעזה, ערביי עזה הברבריים שרפו והחריבו את כל מה שהותרנו שם. ארה"ב והמערב יזמו בחירות דמוקרטיות לרשות הפלשתינית ב-2006, ולהפתעת כולם החמאס זכה ברוב ברור ומכריע בבחירות. הפאתח לא ויתר על השלטון והצליח לשמור עליו ביהודה ושומרון בחסות הכידונים של מדינת ישראל. ואילו על עזה שם כבר לא שלטנו, השתלט החמאס, תוך מרחץ דמים מול מתנגדיו, והתוצאה נכון להיום, ידועה.
יש רוב משמעותי לחמאס בכל שטחי הרשות, אלה תוצאות הבחירות ברש"פ מ-2006. כולנו יודעים שזה המצב, את החמאס לא מעניין שגשוג, את החמאס לא מעניין פיתוח תעשיה, את החמאס מעניין רק הרג ודם, והחמאס ממלא את עזה והגדה המערבית. הדרך היחידה למנוע מהחמאס בגדה המערבית להרים ראש היא לשלוט הלכה למעשה בגדה המערבית, על כל המגרעות שבכך.
יש אשם באסון, החמאס. יש אחראים ישירים לתוצאות האסון: התמיכה הערבית בחמאס, מדינאים ישראלים, אנשי צבא בישראל, מעצבי דעת הקהל שלנו ויש גם אחראים עקיפים: כל אחד מאתנו אחראי בעקיפין לתוצאות האסון. כל אחד מאתנו יודע באיזה ג'ונגל אנו חיים אך רבים מאוד מאתנו מעדיפים לעצום שתי עיניים מהאיום המתמיד, להתמקד ב-Reality במקום במציאות.