באופן פרדוקסלי דווקא האסון שאותו חווינו כולנו ב-7 באוקטובר ומלחמת עזה שבאה בעקבותיו, מהווים אבן בוחן לאפשרות שסוף-סוף יוחלט על התנעת התחדשות עירונית כוללת בכל רחבי מדינת ישראל. ארבע הערים שסבלו ועודן סובלות קשות ממטחי קסאמים, אשקלון, שדרות, אופקים ונתיבות, מלאות וגדושות בבניינים שנבנו לפני עשרות רבות של שנים ואין בהן לא ממ"דים ובמקרים רבים גם לא מקלט נגיש.
מדובר, על-פי הערכה, בכ-70-60 אחוזים מהבניינים וכמו-כן לא מעט מוסדות ציבור כולל בתי ספר וגני ילדים שאינם ממוגנים כהלכה. ובמילים אחרות, מאות אלפי תושבים שגם ב-2023 עודם חשופים לירי רקטות ישיר ובלא מעט מקרים גם נפגעו בתוצאה מכך.
ואם נשכפל את אותן ארבע ערים הממוקמות במה שמכונה "עוטף עזה" לכלל מדינת ישראל, נמצא כי בתוך 82 הערים הקיימות כיום במדינה ובוועדה בעשרות רבות של מועצות מקומיות ואזוריות קיימים כמיליון וחצי דירות(!) במחצית מכלל הבניינים במדינה, שאינם מצוידים לא בממ"דים וגם לא במקלטים נגישים.
לצערי מציאות הזויה זו עלולה, חלילה, לגרום בעתיד לפגיעות בעורף שמולן גם טבח ה-7 באוקטובר עשוי להחוויר. נכון, תוספת מקלטים וממ"דים כרוכה בהשקעה של מיליארדים, אולם האם אין זה נכון גם מוסרית וגם כלכלית?
ולצד הקרבות המתנהלים בשעות אלה, בל נשכח כי כשהחליטה ממשלת ישראל על תמ"א 38, היה זה בראש וראשונה כדי לחזק מבנים כנגד רעידת אדמה גדולה המתרחשת אצלנו בממוצע כל 100 שנה. והאחרונה שבהן, לפרוטוקול, התרחשה בשנת 1927, מה שאמור להפעיל פעמוני אזעקה בקרב כל מקבלי ההחלטות.
אולם, וזה אולם גדול, אומנם התמ"א 38 כבודה במקומה מונח, אולם את האתגר הלאומי של מאות אלפי בניינים חדשים, אולי אף יותר ממיליון, שיכללו בתוכם ממ"דים, לא נוכל לעולם ליישם ללא התחדשות עירונית כוללת שתשים את הדגש בראש וראשונה על פינוי בינוי.
על מקבלי ההחלטות, בתיאום עם השלטון המקומי וכל העיריות והמועצות המקומיות, לפעול מיד לאחר תום הקרבות לקדם בכל רשות ורשות מתחמים גדולים, לעיתים אף שכונות ותיקות שלמות, שהיא מיועדים לפינוי בינוי מזורז באמצעות התחדשות בניינית או כל נוסחה אחרת שתענה על הצרכים.
משימה זו, מעבר לחובת המדינה להגן על אזרחיה, תהיה בה גם תועלת כלכלית ואורבנית מרחיקת לכת. ערי ישראל יחדשו את פניהן לבלי היכר ובמיוחד שכונות ותיקות שנבנו במהלך המאה הקודמת, יהפכו למודרניות, לעילא ולעילא ומצוידות לא רק בממ"דים, אלא גם במוסדות חינוך, בריאות ומרכזי קניות ובילוי עדכניים, כיאה וכנאה למדינה מערבית מתוקנת.
מדובר, כאמור, במשימה ממלכתית לאומי, שתחרוג מעל ומעבר לנושא הנדל"ני פרופר ותופקד בידי כל משרדי הממשלה הקשורים לנושא, שיכון, פנים, אוצר, משרדים חברתיים וכו'. כי אם חיי אדם יקרים לנו, כפי שאנחנו חווים הלכה למעשה בימים קשים מורכבים אלה, יש לכולנו חובה מוסרית, כמו גם כלכלית ואורבנית, לדאוג לשלומם וביטחונם של אזרחי ישראל בעתיד!