בערב שמחת תורה נכנסתי לחנות הפרחים של אליהו ברחוב בית וגן. יש לו את הפרחים הכי יפים בעיר ואת החיוך הכי רחב. רציתי סידור פרחים גדול כזה לשלוח לאמא שלי לחג ואליהו אמר "עלי, תחזרי עוד שעה". ואז הוא שאל "את רוצה משלוח? בניהו הבן שלי כפרה עליו צריך לבוא כל רגע הוא יעשה לך". אני זוכרת את זה כי כשהוא אמר את זה העיניים שלו חייכו באופן מיוחד והוא כל הזמן הסתכל החוצה בציפייה כי בניהו הבן שלו היה צריך לבוא כל רגע. לא רציתי משלוח ואחרי חצי שעה הוא כתב לי שהסידור מוכן ושאני יכולה לבוא לאסוף אותו. הסידור פרחים הכי יפה שראיתי.
לפני שבועיים בערב שבת עבר רמקול בשכונה והודיע על הלוויתו של בניהו ביטון בן אליהו הי"ד. ללוויה לא הספקתי להגיע וכשבאתי לנחם בדיוק הגיע איזה רב שישב איתו ולא הצלחתי לגשת אליו.
היום נכנסתי שוב לחנות הפרחים שלו ברחוב בית וגן. החנות הייתה פתוחה אבל לא ראיתי אף אחד. ואז שמעתי "שלום" חלש כזה. אליהו ישב בפינה מאחורה, כפוף ושקט. אדם שהעולם שלו חרב פתאום. ניגשתי אליו והוא סיפר לי על בניהו הילד המיוחד שלו שנסע למסיבה בנובה ולא חזר. ילד מוכשר יפה ומצחיק שכל היום ניגן ושר. הוא הראה לי את הסרטונים שלו באינסטגרם. הנה תראי פה בניהו שר, ופה הוא מנגן, היה מוכשר, כל כלי שלקח ידע לנגן עליו, והנה פה הוא עושה בדיחות, היה מצחיק גם, שחקן. הוא חייך אבל העיניים שלו כבר לא חייכו באופן מיוחד. כל הצער והיגון שבעולם היו בהם. ואז מישהו אמר שלום מהפתח והוא הרים את העיניים בציפייה. עמד שם גבר רציני כזה שהושיט לו יד ורק אמר לו "הצטערתי לשמוע" והרגשתי איך הוא נהיה כפוף עוד קצת. כאילו בכל פעם שמישהו אומר לו את זה מכה בו ההבנה שבניהו הבן שלו כפרה עליו כבר לא צריך לבוא כל רגע. לא יכולתי לשאת יותר את העצב שעמד שם באוויר, הסובבתי, בחרתי זר פרחים לשבת ויצאתי משם.
אם אתם בסביבה תקפצו לשם, לחנות הפרחים של אליהו ברחוב בית וגן 96. יש לו את הפרחים הכי יפים בעיר אבל כבר לא את החיוך הרחב. כי בניהו, הפרח הכי יפה שלו, נקטף.