א. היום ברור לכל - זוהי מלחמת דת, שנאת האיסלאם הרדיקלי ליהדות ולישראל. מחרחרי המלחמה הם שייחים כמו נסראללה. תארו לכם, שהרב הראשי לישראל היה מסית נגד לבנון ומחרחר מלחמה עליה.
ב. היש עוד מדינה בעולם שמכל עבר מאיימים עליה, יורים עליה, ובאו"ם קמים עליה?
ג. עצב מול שמחה ביום אחד - הבשורה המרה על הירצחה של שני לוק הי"ד והבשורה המשמחת על שיחרורה ההירואי של אורי מגידיש.
ד. עדיין יש שרים ומשרדים שאין צורך בהם, אבל יש צורך בתקציביהם. מתי ביבי יעשה סדר בממשלתו, יצמצם אותה?
ה. העובדה שגם ילדים נהרגו במיתקפת צה"ל בעזה, הרי זה רק באשמת החמאס שלא איכפת לו מבני עמו. אלה אגב הילדים שמתחנכים על שנאת ישראל ובבוא הזמן יועדו להיות הדור הבא של הטרוריסטים.
ו. סיוע הומניטרי להמון שנקבץ בדרום הרצועה - בסדר, אבל למה לא הותנה במידע הומניטרי על גורל החטופים שלנו?
ז. כל מופע של דובר צה"ל מעלה את דופק הלב. מהודעה להודעה עולה מספר חללי צה"ל, שנמסר על-ידי תא"ל הגרי כבדרך אגב.
ח. תעשיית המיגונים פורחת. מי שאין לו ממ"ד בבית ורוצה להזמין מיגונית להעמדה בחצרו, צריך להמתין בתור המתארך.
ט. שמתם לב איך שליטי ערב, המתיימרים להביא להפסקת אש, אינם מוכנים בשום פנים ואופן לקלוט "אחים" פלשתינים בשטחם?
י. הלידות כמו החתונות לא ממתינות. גם לא במשפחות שכולות.
יא. עיתונאים: חן זנדר, כתבת ערוץ 13, אזרה כוחות וחזרה לדווח. אחותה נרצחה במסיבת הטבע. שלושה כתבי הערבים במיטבם: אהוד יערי, צבי יחזקאלי וברוך ידיד.
יב. כבר אפשר להמליץ על פרס ישראל - לזק"א, הארגון החרדי, שפועל במסירות נפש לאתר ולזהות את החללים והנעדרים.
יג. שינוי טרמינולגיה מבורך: כבר אין משתמשים במילה המכובסת, נוטרל. מדברים כפי שראוי על חיסול, או הריגה. מצד אחר, למה המבצע הקרקעי נקרא - תמרון?