אין ספק. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. מיום קום המדינה ב-1947 ועד מלחמת ששת הימים ב-1967, נסמכה הכלכלה שלנו, לטוב ולרע על עובדים ישראלים בלבד. לא שהמצב היה באותן שנים שפיר. המדינה הצעירה קלטה כמיליון וחצי עולים, פי שלושה יותר ממספר התושבים עם קום המדינה ועברה שנות צנע ומיתון לא קלות כלל ועיקר.
אולם, וזה אולם גדול, הייתה באותן שנים מגמה נכונה לכשעצמה, להביא את ישראל לעצמאות כלכלית ואי תלות בעובדים זרים. רק שלאחר 1967, את זאת יודעים כולנו, המצב השתנה לחלוטין ונוצר מצב של סימביוזה, קשר טבו בל ינתק, בין הכלכלה הישראלית לכלכלה הפלשתינית.
מספר הפלשתינים שעבדו עד השבת השחורה של ה-7 באוקטובר בישראל אינו ברור, אולם על-פי ההערכה הוא עומד על משהו בין לבין 150 ל-200 אלף, כשליש ויותר מתוכם בענף הבנייה. רובם הגדול עסקו בעבודות כפיים פשוטות, מקצתם במקצועות בעלי מיומנות.
ישראל, לפרוטוקול, לא הייתה מבחינה זו במצב שונה מרוב מדינות אירופה, שבהן נכנסו במהלך עשרות השנים האחרונות מהגרים זרים לעבודות הכפיים שבהן בני המקום לא נטו לעסוק, זאת בלשון המעטה. הדוגמה הקלאסית לכך הינם מיליוני מהגרים שהגיעו מטורקיה לגרמניה, פקיסטניים לבריטניה, צפון אפריקנים לצרפת והיריעה עוד ארוכה.
אולם, וזה אולם גדול, קיים הבדל בסיסי בין הדוגמאות של מהגרים שהשתלבו בכלכלת מדינות אירופה, ושחלקם הגדול אף זכו לקבל אזרחות, לבין הדוגמה שלנו בה שתי ישויות עוינות אחת את רעותה ובעלות אינטרסים מנוגדים, מפתחות ביניהן תלות הדדית בנושא התעסוקה.
לכן דווקא היום, בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיהם, זוהי הזדמנות עבורנו לחשב מסלול מחדש ולראות איך אנו מסוגלים לבנות מחדש את שוק העבודה שלנו, ובכך גם להזניק את הכלכלה מחדש.
לטעמי יש לשלב כאן שני מהלכים מקבילים:
הלך אחד, בטווח המיידי, הינו לייבא כ-100 אלף עובדים ממדינות שונות, ביניהן סין ומדינות הבלקן, ולשלב אותם במיוחד בשוק הבנייה, אבל גם בנגזרות נוספות. מהלך שכזה, ללא ספק, יוכל למלא את החלל שנוצר ואף ישדרג משמעותית את המצב שהיה.
מהלך שני, שאותו הצענו בלשכת הקבלנים זה מכבר לטווח הבינוני והארוך, הינו לפעול מיד לקדם רבבות יוצאי צבא ישראלים לענף הבנייה, זאת באמצעות הקמת מכללה אקדמית שתתמחה במקצועות אלה, ובד בבד מימון מלא של לימודים על-ידי המדינה.
בהמשך, לא פחות חשוב, המדינה תדאג למימון שכר לאותם בוגרי מכללה, הן במסגרת ההתמחות ולאחר מכן למדרגות שכר אטרקטיביות שאינן נופלות גם מלא מעט עובדים בתעשיית ההייטק. לשם כך, כמובן, יהיה צורך גם לקדם קמפיין ממשלתי משותף למשרדי העבודה והשיכון.
ברור לי כי פעולות אלה אולי לא יספיקו למלא לחלוטין את הוואקום שנוצר, אולם אין לי ספק קל שבקלים שהערכות נכונה בנושא זה תסייע רבות לשיקום כלכלת מדינת ישראל לאחר תום הדי הקרבות.