ישראל נוהגת בחוסר מעש ובקוצר ראות לגבי מפוני הצפון לדרום הרצועה
כאשר נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מתריע בראיון כי הוא חושש מאנרכיה בדרום לבנון שם מרוכזים יותר ממיליון פליטים מן הצפון, הוא יודע מה הוא שח. אמריקה רוצה לדעת מה קורה לאחר המלחמה וישראל אינה ערוכה לכך כפי שלא הייתה ערוכה לפניה.
עוד בטרם נדמו הקולות של מלחמת העולם השנייה החלו בממשל טרומן להגות תוכנית שיקום, שלימים נודעה כ"כתוכנית מרשל". ביוני 1947 הצהיר שר החוץ של ארה"ב, ג'ורג' מרשל, מי שהיה בעבר ראש המטות של צבא ארה"ב, כי מדיניות ארה"ב היא "למנוע רעב, ייאוש וכאוס" וברוח זאת נוסדה התוכנית לשיקום אירופה לרבות ארצות הציר. "תוכנית מרשל" לא רק הביאה לשיקומה של אירופה אלא לחיזוקה הדמוקרטי כגוף גלובאלי שבמסגרתו מצויים גרמניה וארצות הציר.
אנו מאיצים בעזתים לנוע מן הצפון אל הדרום אף שברור כי במקרה הטוב אם רוב רובה של האוכלוסייה העזתית תימצא בדרום צריך יהיה לדאוג לקיומם ולצרכיהם המיוחדים והיומיומיים. אנו חוזרים ומצהירים שוב ושוב כי אנו לא נגד תושבי עזה אלא נגד החמאס כשלטון וכרוצחים ולא נגד הציבור העזתי. יתרה מזאת אנו חוזרים ומצהירים שוב ושוב באוזני העולם כי תושבי הרצועה הם בני ערובה של חמאס בעת הלחימה.
דיבורים אלה מחייבים, לא רק מוסרית אלא גם מעשית, לעשות הכל כדי לספק את רוב צרכיהם הבסיסיים של הפליטים מצפון הרצועה. מרצוננו ולא כלחץ אמריקני. וכדי למנוע מצב כאוטי כפי שחוששים האמריקנים ובצדק, לדאוג להקמת איזה מנהל אזרחי מורכב מנציגי מדינות כמו מצרים איחוד האמירויות וכיו"ב ומכל מקום, לא מטורקיה של ארדואן, שידאג ויפקח על הנעשה באזור. במקום זאת דובר צה"ל רואה לנכון לציין כי כל העזרה שמוגשת לדרום היא לא שלנו. למי המסר הזה? לעולם? זה כנראה המסר לאיתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ'. לא לציבור הישראלי הרחב שמודע לסבל הנורא של תושבי עזה ולמציאות שבה הם מצאו את עצמם באשמתם או לא באשמתם. הרי אנו מצהירים שאם יחוסל החמאס ויקום ממשל נורמאלי בעזה, מדינת ישראל תנהג בעזתים בהתאם, לאמור בדרכי שלום.
באחד הפוסטים שהוקדש לנושא ההומניטרי כתבתי כי אני רואה בעיני רוחי מטוסים של חיל-האוויר מצניחים אוהלים לדרום הרצועה כדי לתת מחסה לפליטים בחום של הקיץ ובקור של החורף. לצערי זה לא קרה אף שזה אינטרס ישראלי מובהק וההסברה הטובה ביותר בעולם. נכשלנו עד כה בשניהם. אנו עדיין רואים את האופק בקצה קנה הרובה ולא מעבר לו, כחזון ישעיה.