אני מנסה להבין מה קורה לנו במדינת ישראל. בעיקרון מדינה מתקדמת מעוררת השראה. מה הצליחו לעשות כאן ב-75 שנה. הצלחה אדירה שלא ניתן לצפות אותה ומעידה על המוטיבציות האדירות של אזרחיות ואזרחי המדינה. אני רואה זאת כמוטיבציה אזרחית שמצליחה לקדם פרויקטים למרות הביורוקרטיה והסרבול שמנחיתה הממשלה כהרגלה מאז קום המדינה.
ההצלחה האדירה הזאת מתפוגגת בגלל נרקיסיזם ותחושת אדנות "עניות דעתי הקובעת". שליחי ציבור שנבחרים לכנסת חשים כמו שמש העמים, כמי שמותר להם לעשות ככל העולה על רוחם. הטענה הרווחת היא שהם נבחרו בדרך דמוקרטית ולכן זכותם לפעול כי העם בחר בהם. זה משפט נפוץ עם לקות בפרשנות. העם לא בחר בהם אלא במפלגה שבה הם חברים. בישראל יש הרבה מפלגות ולפיכך העם, המוצג כיחידה מלוכדת הוא נרטיב מדומיין, כי אין עם יש עמים, יש קבוצות, סקטורים. התפישה שיש בישראל ישראל ראשונה וישראל שניה היא הטיית השיח.
ישראל מאז ומתמיד הייתה מורכבת מערב רב של תפישות עולם. ממשלות בישראל מעולם לא ייצגו את העם אלא את מי שבחרו בהם והצליחו להקים קואליציה שתשרת את מפלגותיה. הפטנט הזה נכנס למסגור של משטר פרלמנטרי. מסגור שבסיפור הישראלי לא עובד טוב. אגב גם השיטה של בחירה ישירה לא עבדה. דיברו על בחירות אזוריות, דיברו והמשיכו הלאה וכך על חודו של קול שיטת "עניות דעתי הקובעת" מובילה וקוברת את הסיכוי לנהל מדינה. ישראל הגיעה להישג אדיר בעליה ונפילה של ממשלות ובחירות עד שהמטוטלת עצרה עם ממשלה יציבה 64:56, מה שזכה לכינוי ימין על מלא. ממשלה בראשות בנימין נתניהו שטלטלה את הדמוקרטיה הישראלית מקצה לקצה. ממשלה שחיברה בין ימין משיחי, לשמרנות משפטית, חרדים וקבוצה ענקית שממתינה רק למוצא פיו של המנהיג נתניהו. מדינת ישראל געשה, מאות אלפים יצאו לרחובות והם הצליחו להוריד הילוך של המכונית הקואליציונית שדהרה לתהום. ממשלת ימין על מלא שאטמה את אוזניה ועצמה את עיניה וכך הגענו ל-7.10.2023.
אז באמת מה קורה בישראל? מדינה שעצרה מלכת, יותר נכון ממשלה שעצרה, כי לפתע פתאום אנשים בעמדות מפתח לא יודעים מה לעשות. רבים מהם התמנו על-ידי המנהיג ושלוחיו ומקווים שיקבלו הוראות הפעלה. לפי שעה ההוראות הן תעמולה צרופה שמטרתה לשמר את האתמול, את הניצחון בבחירות. שימור האתמול בתמונות שמתפרסמות ברשתות החברתיות ומקבלות לייקים מהקהילה הממשית ומהקהילה הווירטואלית שנרכשת כדי לחזק את תחושת האהדה.
דומה שהטבח של אזרחים בלי אבחנה שב ומציף את הרוע, רוע שחשבנו שחלף מהעולם. דומה ששכחנו או הדחקנו את הפיגועים הרצחניים באוטובוסים, בבתי קפה ואיפה לא. שכחנו שיש כאלה שלא מכירים בזכותנו לחיות במולדתנו. כעת אנחנו במלחמה, עוד אחת מיני רבות ואזרחים רבים תוהים בגלוי או בסמוי האם אין פתרונות קצרי וארוכי טווח. התשובה שאין פתרון קסם. אז מה עושים כעת? תפישה אחת היא שלא עושים כלום, לתת לצה"ל לנצח ואז לחקור את מה שקרה. תפישה אחרת להחליף את הממשלה כעת באי אמון קונסטרוקטיבי. לתמוך בלי עוררין בממשלה ולהמשיך הלאה.
האמת שכל אחת מהאפשרויות לא תוביל אותנו לחוף מבטחים. אם ניתן לצה"ל הוא ינצח ובתום המלחמה נחזור לשגרה כי גם הפוליטיקאים מהקואליציה וגם הצבא זקוקים לתמונת ניצחון על החמאס. במקרה כזה קריאה לוועדת חקירה תעמוד מול מלחמת עולם תקשורתית שינהל נתניהו, מלחמה שבמרכזה העקרון "רק נתניהו יכול לנצח את החמאס". משפט מוכר כבר מהעבר? אני לא מחדש. לגבי אי-אמון קונסטרוקטיבי, משאלת לב ובעצם פתרון נקי לבעיה מורכבת. ובכל זאת בואו נזכר איך ביבי החל את דרכו הפוליטית; כמי שיש לו פתרונות לכל בעיה ובכל תחום. כעת יש לא מעט כאלה המוכרים לנו שמנסים להתבסס על אותה המתודולוגיה. נראה לי שב-2023 אנחנו צריכים משהו מרענן.
כעת צריך מקבלי החלטות משכילים, חכמים, מנוסים, מקשיבים, בעלי ובעלות ראיה רחבה ובעיקר כאלה המחויבים לאינטרס הציבורי ומיותר לציין שהם נקיי כפיים ומוכנים להיות כפופים גם לקוד אתי ומוסר. מקבלי החלטות שמוכנות ומוכנים להפשיל שרוולים ולעבוד בהרמוניה למעננו ולמען החברה הכואבת והפצועה שזקוקה לכנסת, ממשלה ומערכת משפט שמכבדים הזה את זה. לקדם הקמת ממשלת שיקום מהירה באי אמון קונסטרוקטיבי לתקופה מוגבלת ותוך כדי זה שיקום המערכת הפוליטית וחיפוש שיטתי של נבחרות ונבחרי ציבור ראויים. הכנסת הבאה שאני רואה כראויה היא כנסת שמורכבת מנבחרות ונבחרי ציבור חמישים אחוזים נשים, חמישים אחוזים גברים. כאלה שבאים עם רעיונות ציבוריים שמוכנים לפעול ביחד מבלי לקבל תמורות סקטוריאליות, שמוכנים לפעול למען טוב משותף.
תזכורת - אנחנו חיים כעת במדינה שלא הצליחה להגן על תושביה. לצערי כשאני מביט באזרחי ישראל אני חש בתחושת פספוס בגלל התיוג הסקטוריאלי. בואו נפרד לשלום מתפישה הזו ונחשוב איך פועלים יהודים ערבים, חילוניים, דתיים, סטרייטים ולהט"בים ביחד. אפשר להתלכד במפלגות אידאולוגיות אבל להבין שאין יותר הסכמים קואליציוניים שיש בהם כסף או זכויות יתר. אחרי אוקטובר 2023 עובדים למען כלל אזרחי ישראל ומציבים בפנינו מטרות חדשות של מדינה חפצת חיים, מוסרית שפניה לטוב משותף בבית ומחוץ.