כאשר הושלם כיבוש עירק על-ידי קואליציה בינלאומית במאי 2003, התברר למרבה המבוכה האסטרטגית כי לארצות הברית לא הייתה תוכנית מגירה סדורה ליום שאחרי. הנחת מוצא שגויה של רבים בממשל בארצות הברית, הייתה שהעירקים יאמצו את מודל הדמוקרטיה. התוצאה של מחדל זה הייתה רצף של אלתורים וחוסר יציבות בעירק הנמשך בצורה כזו או אחרת עד היום.
תכנון מנהל מעבר לאחר מיטוט משטר דורש עבודה שיטתית בין-מוסדית. בשבועות האחרונים מתפרסמים ניירות שונים בארץ ובחו"ל בנושא היום שאחרי המבצע הצבאי ברצועת עזה. מאפיין משותף לכל ההצעות הוא שהם פתרונות ב"שלוף" כגון כיבוש זמני, נוכחות של כוח רב-לאומי או כל מיני סיסמאות אחרות. בפועל, אין דיון שיטתי מצד חוקרים המומחים לנושאים השונים כמתחייב בליבון חלופות מדיניות ואסטרטגיות. לשם השוואה, לפני למעלה מ-30 שנה נטען כי אין סיכוי לשלום בקמבודיה. אחת הסיבות הייתה כיצד להתמודד עם אחת הקבוצות, הקמר רוז', אשר היו אחראיים לרצח עם של רבע מבני עמם. על-מנת לצאת מן המבוי הסתום, יזמה ממשלת אוסטרליה ספר מחקר שיטתי אשר ליבן חלופות הסדרי שלום בקמבודיה וספר זה סייע לעודד את המעבר ממלחמת אזרחים מתמשכת לסיום המלחמה. ישראל נמצאת בפרשת דרכים אסטרטגית כמוה לא ניצבה מאז הסכמי אוסלו לפני 30 שנה ועליה לפעול בשום שכל.
מסמך זה מציג כמה מן הנושאים הדורשים התייחסות שיטתית ומעמיקה למנהל בינלאומי לרצועת עזה. הנסיון הבינלאומי עם מינהלי מעבר בינלאומיים הוא עשיר ביותר גם אם לא תמיד מוצלח. בתום מלחמת העולם השנייה החליטו בעלות הברית לעשות תהליך של דה-נאציפיקציה לגרמניה. לאחר כיבוש עירק בשנת 2003 אימצה ארצות הברית תהליך דומה כאשר החליטה ליישם דה-בעת'יפיקציה בעירק. תהליכים משמעותיים ומורכבים נעשו גם בקוסובו ובמזרח-טימור ובצורה כזו או אחרת במדינות רבות בעולם. המחקר הענף בתחום מלמד כי על מינהל מעבר בינלאומי בעזה לספק מענה לארבעה נושאים עיקריים: מוסדות פוליטיים-חוקיים, הביטחון, המערכת הכלכלית ונושאים חברתיים כגון חינוך, בריאות ותקשורת.
הנושא הראשון הוא יצירת מסגרת פוליטית-חוקית חדשה ברצועת עזה. מיטוט חמאס מבלי ליצור תוכנית מקיפה ליצירתה של מסגרת שלטונית יציבה אשר בעקרונותיה תפעל נגד האיסלאם הרדיקלי, הנו הודאה כי ישראל מסכימה לפחות בשתיקה לקיומו של ממשל איסלאמי בגבולותיה אם לא בעת הקרובה אז בעתיד. כמו-כן, חובה שמנהל מעבר יבחן את החוקים והנהלים לפי סטנדרטים בינלאומיים. יש לנפות כל חוק ונוהל אשר עלול לעודד התבססות של ארגונים עם אידיאולוגיות רצחניות. נקודה אחרונה זו רלוונטית גם בהתמודדות עם שאר הנושאים.
הנושא השני הוא פירוק כלל מנגנוני הביטחון הקיימים, פירוז הרצועה וכינון של מערכת שיטור לפי עקרונות שיטור בינלאומיים. למערכת הבינלאומית יש ניסיון רב להכשרת מחודשת של שוטרים, הקמת מוסדות אזרחיים אשר מחויבים למערכת מתונה כפי שנעשה בקוסובו או בעירק. על-מנת לאפשר לכוח השיטור להתבסס ברצועת עזה, חובה שהדיון בתוכנית השיטור החדשה לרצועה תילווה עם נוכחות של כוח צבאי בעל סמכות אכיפה נרחבת ליישום התוכנית.
הנושא השלישי הוא, רפורמה כלכלית ברצועה. המטרה העיקרית של התוכנית היא לשקם את ההריסות ולבנות כלכלה חלופית לכלכלת השוק השחור אשר משלה ברצועה מחד-גיסא וכלכלת התלות מבוססת פליטות אשר אונרא הנציח ברצועה. כלכלה חלופית המתכתבת עם שלטון חוק, הנה תנאי לאתגר את הכלכלה תלוית הקשרים הפוליטיים לחמאס או לחמולות כאלה או אחרות.
הנושא הרביעי הוא רפורמה רחבת היקף במערכת החינוך והתקשורת, לצד שיקום מערכת הבריאות. מחקרים הוכיחו כי מוסדות אזרחיים מתפקדים ויצירת חברה אזרחית הינם תנאים הכרחיים למניעת התבססות של משטרים אוטוריטריים רדיקליים. גם כאן על תוכנית המינהל העתידי לבחון כיצד למגר את תופעת ההסתה והלגיטימציה לרצח, אשר היוו את התשתית לרצח העם בדרום המדינה ב-7 באוקטובר.
לסיכום, על ישראל לגייס את טובי המוחות שלה, לא רק על-מנת להכריע בתמרון צבאי את חמאס. עיצוב רצועת עזה ביום שאחרי בארבעה נושאים אשר הוצגו בתמציתיות הנו הכרחי. לכל נושא יש לגייס צוות מומחים ויש להציג חלופות תוך בחינה של משתנים רבים. אם לא יעשה הליך סדור ושיטתי בנוגע ליום שאחרי המבצע בעזה, והיה והתהליך יטופל באופן שרירותי ורשלני מתוך קונספציות שגויות, אז גם בנושא זה נוכל לקבוע שלא למדנו דבר.