כואב לי שבני גנץ סופג מהלומות של בוטות לשון ומלל גס רוח מכל הכיוונים מיום שהחליט כי עליו ועל חבריו למפלגה מוטלת החובה להיות בין נושאי האלונקה הלאומית בשעתה הקשה.
מצד אחד בני גנץ חייב להתמודד עם התבטאויות רעילות וחסרות אחריות של ראש הממשלה ושריו, ומצד שני הוא חייב להתמודד עם חבריו לשעבר, שנותרו כגרעין קשה, השולל כל הטית כתף ותמיכה בממשלה, שבראשה עומד כיום בנימין נתניהו.
מצערת הביקורת לעבר בני גנץ, אדם בעל ניסיון ביטחוני רב, שנחלץ להציל את מדינת ישראל מגורל נורא, מגורל הפקדת ניהול המלחמה רק בידי הקואליציה, שאיתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' הם בין המנווטים הבכירים והמשמעותיים של אותה קואליציה. אני אישית פוחד מהיום, שניהול מלחמה שנכפתה עלינו תהיה מנוהלת בידי קואליציה, שבין מנווטיה הבכירים אראה את איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ.
כואב, שבימי המלחמה המטורפת, שנכפתה עלינו על-ידי חמאס רצחני, שביום שמחת תורה עקד מאות רבות של יהודים, יש לנו פנאי להתנצחויות בוטות. קשה לקבל, שלראש הממשלה יש פנאי באישון לילה תוך כדי לחימה לצייץ בתקשורת בציוץ, בו הוא מאשים את ראשי מערכת הביטחון. כואב שבימי המלחמה המטורפת יש שר בממשלת ישראל, המעלה שאחת האפשרויות להביס את החמאס, לתקוף את עזה בנשק אטומי, וישנם חוגים בממשלה, המדברים על התיישבות מחודשת בגוש-קטיף.
אני מתייחס בכבוד לבני גנץ, הרואה בממשלה הנוכחית בראשות בנימין נתניהו כשותפות גורל ולא כשותפות בעלת משמעות פוליטית. מצער, שבימים אלו, ימים דמועים ומדממים, ימים של שכול, יגון וצער בבתים רבים בישראל, ישנם חוגים מימין ומשמשאל המתפנים לתקוף את מי שנחלץ להציל את ישראל מאימת המלחמה, שכבר הצליחה להפוך את שמחת תורה של שנת תשפ"ד לשמחה מדממת ודומעת - לשמחה כואבת רוויית צער ויגון.