שעון הזמן לא רץ לטובתנו.
בפוסט ב-8.11.2023 כתבתי בפתח המאמר כי מלחמת עזה לא יכולה להימשך לאורך זמן בניגוד למה שמכינים אותנו הצמרת המדינית והביטחונית. ציינתי כי ההודעות של הצבא ושל הדרג המדיני מלמדות כי את החמאס קשה להכריע בזבנג מצד אחד, ואילו מצד שני הלחץ הבינלאומי ובראשו ארה"ב להפסקת אש מסיבות הומנטיטריות יילך ויגבר ואנו, עם כל הכבוד וההערכה לנחישות ולאומץ בחזית ובעורף ניאלץ להביא אותו בחשבון.
מתברר שאמנם המודיעין העריך נכונה את כוחו של החמאס אבל לא את ההיקף המלא שלו, שמסתבר שהוא נמצא בעולם התחתון - בעשרות מנהרות, פירים וכל מיני נתיבים סמויים שבהם חיילי צה"ל ייאלצו להלחם באויב פנים אל פנים ומספר האבדות יהיה בהתאם. יתרה מזאת כמעט חמשה שבועות לאירוע ה-7 באוקטובר והחמאס מצליח לשלוח טילים לאזור המרכז כולל תל אביב והשפלה. כמו-כן לא ראינו עד כה תופעה שהייתה קיימת בכול המלחמות נגד אויבים מבחוץ והיא כאשר היחידה הצבאית הגיעה למסקנה שהקרב אבוד, היא או רובה נכנעו. עד כה לא ראינו תופעה זאת בעזה. לפיכך התרחיש של מערכת הביטחון שזאת עלולה להיות מלחמה ממושכת, מתקבל על הדעת. שר הביטחון יואב גלנט חזר על תרחיש זה ביום שישי האחרון בביקורו בחטיבת גולני. מבחינה ביצועית אין ספק שלצה"ל היכולת לעמוד במלחמה זאת
אם המצב לא ישתנה.
כאן -
האם - הוא לא רק סימן שאלה אלא סימן קריאה. העולם, וכוונתי לא רק למדינות לא ידידותיות או נייטראליות, אלא מדינות המערב ובראשן ארה"ב, כל מדינות ערב, לרבות אלה שיש לנו קשרים טובים איתם, יעשו הכל כדי לבלום את צה"ל. שכן מערכה מדינית זאת מורכבת מגורמים רבים, שהם לעתים הפכפכים, בין היתר לחץ של מדינות ערב הידידותיות לאמריקה על ארה"ב.
האות לכך ניתן היום בפסגת חרום ערבית מוסלמית, כאשר כל הדוברים החל מיורש העצר הסעודי ועד נשיא מצרים אסיסי, שלא לדבר על ארדואן, תקפו באורח קיצוני את ישראל והאשימו אותה ברצח עם. גורמים נוספים הם הבחירות לנשיאות בארה"ב, המשך הפוגרומים של המתנחלים נגד ישובים פלשתינים והפעם במידה פחותה או יתרה הציבור הישראלי. הוא יכל היה לעמוד במלחמות קצרות נגד מדינות ובמערכות ממושכות נגד החמאס או החיזבאללה. אבל קשה יהיה לו מאוד לעמוד במציאות, שבה, בין היתר מספר האבדות בקרב כוחות צה"ל הולך וגדל וככה גם מספר המשפחות השכולות, בני הערובה החטופים, מצב המשק, חיים משובשים בין היתר חיי התרבות, האמנות וכיו"ב משותקים, מציאות שהוא עד עכשיו עמד בה לתפארת. גם כאן יש גבול ומן הראוי שהמדינאים וגם צמרת צה"ל יהיו מודעים לו.
הקבינט המלחמתי
בקבינט המצומצם - חבריו, כולל אלה שבמעמד משקיפים, הם בעלי אוריינטציה צבאית מובהקת. ראש הממשלה לא נמנה איתם. מבחינת ביבי נתניהו המלחמה יכולה להימשך לנצח כמו מגיפת הקורונה שבה הוא סגר את המדינה, וכל כמה ימים בפתיחת המהדורות המרכזיות בערוצים, הוא הופיע בנאום ל"אזרחי ישראל". הבמה הייתה שלו כפי שהוא אוהב. ככול שמצב החרום מתמשך ככה הוא יכול ל"הנהיג" ומפאת שעת החרום -הציבור, לדעתו, ייאלץ להתאים עצמו למציאות וישכח כיצד ממשלתו הביאה אותנו אל סף החידלון וגם את המשפט נגדו.
בני גנץ, חבר בקבינט אף שהיה רמטכ"ל יש לו אופק מדיני. בעצם לרוב הרמטכ"לים היה. גם הרמטכ"ל בעבר, גדי אייזקוט, שמשתתף בקבינט כמשקיף וחבר בקבינט הרחב, הוא בעל אופק מדיני ציבורי וגם עם אופק ליבראלי. מכל מקום לשניהם זיקה מדינית חזקה יותר מאשר לשר הביטחון יואב גלנט. אבל הם אלה שגם מבחינת צה"ל וגם מבחינה ציבורית אשר מחזיקים את החבילה. והשאלה היא כיצד הלחץ הבינלאומי המקיף והחזק ישפיע עליהם וכתוצאה מכך על צה"ל. לדעתי ארה"ב ואיתה בעלות בריתה במערב יאפשרו לצה"ל עוד זמן מה של לחימה קרקעית והפצצות מן האוויר, אם יחול שיפור בנושא ההומניטרי. וזה כולל את אזור הקליטה של מאות אלפי פליטים בדרום, שמצבם הכללי הולך ומחמיר והם זקוקים לעזרה בהיקף ענק בכול התחומים, כולל מחסה בחורף המתאחר. ישראל חייבת למלא כאן תפקיד פעיל ולא סביל, כי רווחתם של הפליטים מצפון הרצועה הוא אינטרס ישראלי מובהק, לעצמו ובעולם.
בתחום הצבאי כמובן שצהל צריך להשתלט על מוקדים מרכזיים בעזה וסביבתה והוא עושה זאת. לאחר מכן, לדעתי כבלוגר בעל-רקע במדעי מדינה, נאלץ להסכים להפסקת אש, בתנאי שהחטופים יוחזרו ועזה מכותרת. עם מצב כזה ארה"ב ומדינות ידידותיות אחרות יכולות להשלים כמצב ביניים עד לפתרון עתיד עזה. אין הכיתור מונע מזרועות הביטחון לאתר ולהעניש את מנהיגי חמאס ואחראיים אחרים לטבח ב-7 באוקטובר. אפשר ויש פתרונות חלופיים אחרים, אך בכול אחד מהם יש להביא בחשבון שהפסקת אש בסופו של יום תתבצע. אנו יכולים לעמוד מול החמאס וגם מול חיזבאללה בזירה הצבאית, אבל אנו לא יכולים לעמוד נגד כל העולם.