היום אני מבקש להתייחד עם זכרם של מאות מבני עמי, שמיום כ"ב בתשרי (7 באוקטובר) חייהם נקטפו על-ידי פורעים פלשתינים. אני מבקש גם להתייחד עם זכרו של אלכסנדר לוין היקר לי, שהיה תלמיד שלי באולפן לעברית בסנקט פטרבורג לפני שנים רבות, ועבד כעובד בחברת שמירה באירוע השמחה, שהתקיים ביום כ"ב בתשרי השנה, שהפך לאירוע מדמם וכואב למשפחות רבות במדינת ישראל.
כ"ב בתשרי, שאמור היה להיות יום של שמחה לציון המעמד של קבלת תורתנו - תורת ישראל - הפך ליום מדמם ודומע בעם ישראל, יום שקטף חיי נשמות יקרות של עובדי אדמה בנגב שלנו ונשמות של נערות ונערים, שרצו מאוד לתת ביטוי לשמחת עלומיהם בחיק הטבע בנגב. מאותו יום נקלענו למציאות חיים מדממת ודומעת, הגובה מחיר דמים יקר ומשפחות רבות בעם ישראל, חייהם עטופים בצער וביגון של השכול, שנטל מהם את יקיריהם, ביניהם משפחת תלמידי היקר, אלכסנדר לוין.
את זכרם של היקירים אני מבקש לכבד בקטעים משירו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, שכתב בשנת תרס"ג (1903). את השיר "על השחיטה" כתב ביאליק כתגובה למעשי טבח אכזרי ושלל מעשי ביזה בבתי יהודים, שבוצעו על-ידי פורעים אנטישמים ביהודי העיר קישינב.
"שָׁמַיִם בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלַי
אִם יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב
וַאֲנִי לֹא מְצָאָתִיו....
אֲנִי לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׁפָתַי
עַד מָתַי ?! עַד אָנָה?! עַד מָתַי?!...
וְאִם יֵשׁ צֶדֶק יוֹפַע נָא מִיָּד
וְאִם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ
הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ
יְמֻגַּר נָא כִּסְאוֹ לָעַד....
וְאָרוּר הָאוֹמֵר נָקוֹם
נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן
עוֹד לֹא בָּרָא הַשָּׁטָן...."
את נקמת הילד, שנטבח על-ידי פורעים בקישינב, ונקמת הילד בן הארבע שנטבח על-ידי פורעים בקיבוץ כפר עזה, עוֹד לֹא בָּרָא הַשָּׁטָן. נקמת הילד, שראה פלשתינים קוטפים את חיי אמו, עוד לא ברא השטן. אין נקמה על מה שעובר על שלושים ילדים ישראלים, שעשרות לילות האמא והאבא לא אמרו להם לילה טוב,
כי לילותיהם נחנקים בצחנת האפלה של הכלא הפלשתיני בעזה ובסיוטי החרדה האימתנית מה עלול לקרות להם.
לילדים, שהאימה הפלשתינית ריטשה את חייהם בכלא העזתי, אני רוצה לאחל, שיחוו מהר מאוד בחייהם את החזון של פרשת השבוע, פרשת "וַיֵּצֵא", בו יורדים מלאכים בסולם יעקב ובאמתחתם עומס של חיי שלום, חיי שקט ושלווה, חיים יציבים ואיתניים, אותם יעניקו בחום רב ובאהבה רבה לכל עם ישראל. מהגשמת חזון השלום, שמעניקים המלאכים מסולם יעקב לעם ישראל, ייהנו כל משפחות האדמה, כפי שכתוב: "וְנִבְרְכוּ בְּךָ כָּל-מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ". (פרק כ"ח, פסוק י"ד).