מאז פרוץ המלחמה בעזה גויסה הזרוע הצבאית של אמל למלחמה בדרום לבנון. פעילי אמל מתפקדים ככבאים לשריפות ומגישים סיוע רפואי לפצועי חיזבאללה. אמל מסייע בעיקר בעורף בפעילויות בתוך הכפרים השיעים. בעיר צור הקים אמל מרכז לקליטת פליטי מלחמה. פעילי הארגון ברשתות החברתיות מזדהים עם המחבלים בעזה ומתגאים בעובדה שגם הם חטפו בעברם את הנווט רון ארד ב-1988. הם לא מציינים את העובדה שחטיפתו בוצעה ע"י חוליה שפרשה מאמל ושיתפה פעולה עם חיזבאללה.
ב-13 בנובמבר התקיימה הלוויה ענקית בעיירה נבטיה ל"שהיד בדרך לירושלים" הראשון של הארגון מחוליית עבאס. האירוע היה
הפגנת עוצמה של אלפים מתומכי אמל שהרימו את דגליה הירוקים.
חשוב לציין, כי בהלוויה לא הונף אף דגל צהוב אחד של חיזבאללה. רבים מהמשתתפים נשאו תמונות של ה"אימאם הנעלם" מוסא א-צדר. לפי סרטוני אמל, יש להם טילי נ"ט בנוסף לנשק קל והם מצוידים גם באופנועים. בסרטון אחד נראית גם יחידה מיוחדת ללחימה בתנאי שלג.
ב-18 בנובמבר חלה התפתחות נוספת, כאשר
נטל אמל אחריות לירי טילי נ"ט על ישראל.
אמל במתכונתו החדשה כבר אינו ארגון ההגנה הגדול ששלט בדרום לבנון בשנות ה-80, אלא מיליציה חצי אזרחית וחצי צבאית, הכפופה לחיזבאללה. אין לאמל חסות סורית כמו בעבר, על כן הוא תלוי באירן בדיוק כמו חיזבאללה בנשק ובמימון. הלחימה של הצמד השיעי דומה במעט לשיתוף הפעולה של חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה, העובדים יחד ב"חדר המבצעים המשותף". אך לאמל יש מורשת נפרדת וחבריו אינם שוכחים שהם היו פעם שליטי העדה השיעית בדרום לבנון ולטענתם יש להם 4,300 שהידים במלחמה נגד צה"ל מאז שנות ה-80. ישנם גם משקעים לא מעטים מהמלחמה שניהל הדור הקודם, של "הירוקים" של אמל נגד "הצהובים" של חיזבאללה. אך כעת מהווה אמל שותף נאמן לחיזבאללה.
בעתיד, אמל, כארגון שיעי מושרש, יכול לחזור להיות גוף מוביל אם חיזבאללה ייפגע קשה במלחמה נגד ישראל. עד אז, ימשיך הארגון להיות "פיקוד העורף" של העדה השיעית בדרום לבנון. ישראל צריכה לעקוב אחרי התפתחותה של הזרוע הצבאית החדשה של אמל, התוקפת כעת את ישראל, יחד עם עוד מיליציות הכפיפות לחיזבאללה לאורך הגבול.