אני רוצה להתמקד ברשימה זו על פרשת השבוע במפגש בין שכם בן חמור איש שכם ובין "דִינָה בַּת-לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ" (בראשית ל"ד, א'). מפגש בו משתמש שכם בן חמור באלימות פיזית קשה ומחפירה. כדי להתמודד עם הנושא הכאוב של הפרשה אבקש להביא מבואה שירית, שכבשה אותי מספר יחזקאל פרק ל"ד, ט"ו אני נכבשתי מהשורות השיריות הבאות: "אֶת הָאוֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ אֶת הַנִּדַּחַת אָשִׁיב וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ וְאֶת הַחוֹלָה אֲחַזֵּק" הרשיתי לעצמי ליטול את השורות המופלאות מספרו של הנביא יחזקאל ולהפקיען מהמישוריות הלאומית המקורית בחזונו של הנביא יחזקאל, ולהעבירן למסגרת של מערכות יחסי אהבה כנים בין גבר לאישה. גם אם אבדה לאישה הדרך והיא נתונה בסכנה, מערכת איתנה של אהבה כנה הסוככת עליה, היא זו שתחלץ אותה מכל נפילה. גם אם האישה היא נִדַּחַת, נשברת או נתונה לחולי, האהבה ורק האהבה היא זו שתשיב את האישה השבורה לחוף מבטחים, אהבה היא שֶתַּחְבֹּשׁ את שבריה ותחזקה ותחלצה מאימת השבר. אני חש, שארבע השורות מספר יחזקאל מתנגנות אצל שכם בן חמור, כשהוא עושה חשבון נפש עם עצמו אחרי המעשה המחפיר שהוא עשה. עם שירת אהבה מרגשת של גבר אל אישה, אותה הפקעתי מתוך עוצמת שורות השירה הלאומית, עם תכני אהבה מרטיטים הפרוסים בשירה זו של הנביא יחזקאל, אבקש לגשת לפרשת דינה בפרשת "וישלח". הפרשה מפגישה אותנו עם גבר בשם שכם בן חמור, בן העם החווי, הווה אומר גוי. אך יש לו מעמד מכובד, הוא נשיא נכבד בעמו. אנו עדים לגילוי של רגשות כנים בראות שכם בן חמור את דינה, הבת של לאה - אחת מארבע האימהות של עמנו. אבקש שנשים לב, ששכם בן חמור הוא למעשה מגלה לנערה, בת עם ישראל, ההולכת לה בדד בשדות מחוץ לתחום הישוב, כי הוא זה המבקש בדרך מוסרית ואנושית לפנות אל לבה: "וַיֹּאהַב אֶת הַנַּעֲרָה, וַיְּדַבֵּר עַל-לֵב הַנַּעֲרָה, וַיֹּאמַר...." מּצד אחד אנו עדים לגילויי אהבה ערכית, שיש בה שילוב של שיחה - וַיְדַבֵּר(!) וַיֹּאמַר(!) וַיֹֹאהַב(!). בן עם אחר הוא האוהב את לאה בת עם ישראל. בשלב מסוים אותו אדם הפך לברוטאלי וגס רוח, וליתר דיוק יצריו גברו עליו והוא ביצע מעשה פשע - "וַיּקַּח אוֹתָה וַיִּשְׁכַּב אִתָּה וַיַּעַנֶּה" (שם, ל"ד, ג'). אנחנו עדים לכך, שגילוי האהבה היפה של שכם "וַיֹּאהַב... וַיְּדַבֵּר עַל לֵב..." מעדו ועלו על שרטון של אונס דינה. מתוך הוקעת האונס האכזרי שביצה שכם בעלמה דינה, אני מנסה לגשש באפלת הפרשה. אני מנסה להתמודד עם מורכבות המעשה שביצע שכם. אני מתנצל בפני מי שאפגע ברגשותיו בדרך התייחסותי. אין ספק, ששכם בן חמור כפה מערכת יחסים מיניים אכזרית על הנערה דינה ששוטטה בשדה. לצד גילויי אלימות פראית של חדירה לגופה של אישה באקט של אונס, אנחנו עדים גם לצד אחר של שכם, שמוכן לשלם מחיר גבוה על חרטתו ועל התאהבותו הכנה בדינה. שכם מביע נכונות בגילו הגבוה לבצע ברית מילה כדי לכפר על מעשהו ולזכות בהסכמת משפחתה שהם יבנו חיים משותפים, הסכמה שהביאה בסופו של דבר אל מותו. כאן אני עוצר ומביע את הסתייגותי, שדינה נעלמה מהטקסט המקראי. העלילה על הבמה הספרותית מתנהלת בלי לתת ביטוי למה שחשה דינה. האם היא מוכנה לחיי אישות ומשפחה עם מי שאנס אותה. כל המשא-ומתן מתנהל מבלי שקולה יישמע, הקול שנראה לי החשוב ביותר להישמע. שכם בן חמור עושה הכל כדי לשחרר עצמו מכל בוטות של אלימות אימתנית כדוגמת האונס ומתמסר לכל בקשה של אחי דינה. למרות שהוא נשיא נכבד בעיר שכם הוא מוכן לקבל כל תנאי, כולל את התנאי "אַךְ-בַּזֹאת נֵאוֹת לָכםֶ, אִם תִּהְיוּ כָּמוֹנוּ לְהִמּוֹל כָּל זָכָר" (שם, ל"ד, ט"ו). - מוכן בגיל מבוגר לעבור את האקט המכאיב של ברית מילה. שכם בן חמור וכל אנשי עירו מוכנים לעבור אקט של ברית מילה. אי-אפשר שלא לזקוף לזכותו של שכם ביטוי של אהבה כנה ללאה, כשהוא ואנשי עירו מוכנים לעבור טקס כואב של ברית מילה, רק כדי שיתאפשר לשכם לממש את אהבתו לדינה. שכם אינו ממשיך בנתיבי האונס והאלימות, הוא מבקש להתנער מחטאו האיום והקשה מנשוא ולהתמסר לגילויי משפחה נאותה תוך קשרים חמים עם כל בני משפחת דינה אותה הוא אוהב. לכן הוא מסכים לטקסיות המונית של כל הגברים בעיר שכם. העיר תהיה נטולת עוצמת עשיה כלכלית והבטחת ביטחונה הקיומי באמצעות צבאה, שיהיה מנוטרל, כאשר כל הגברים עוברים את התהליך הקשה של ברית מילה. שכם מבקש בכל דרך את קרבת אחיה ואת קרבת כל בני משפחתה. הוא מוכן להיענות לכל מה שהם ידרשו ממנו, כולל ביצוע פעולה קשה, שבסופו של דבר תפגע באברי מינם. לאחר שאחי דינה מלו את כל אנשי שכם מרצונם, "וַיְּהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֶּהֱיוֹתָם כּוֹאֲבִים, וַיּקְּחוּ שְׁנֵי בְּנֵי יַעֲקֹב, שמעון ולוי, אחי דינה, אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבוֹאוּ אֶל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגּוּ כָּל זָכָר" (שם, ל"ד, כ"ד). שמעון ולוי לא הסתפקו בהריגת כל הגברים בעיר שכם, אותם גברים, שמרצונם היו מוכנים לעבור את טקס ברית המילה, אלא גם נטלו מהתושבים שנותרו בחיים את כל הצאן, הבקר, החמורים ואת אשר בשדה לקחו כולל הנשים ואת כל הרכוש אשר בבתיהם. ועל כך קראנו בפרק ל"ד פסוקים 29-28. מצער, שלוי, מי שיהיה בעתיד אבי השבט, המנווט את חייו הרוחניים של עמנו ואת כל טקסי הקדושה בבית- המקדש, הוא זה שמעד מעידה מוסרית קשה, שבאה לידי ביטוי ברצח, בשוד ובביזה, שאביו יעקב גינה בחריפות רבה בפרשה שלנו, פרשת וישלח בפרק ל"ד, ובפרשת "ויחי" בפרק מ"ט. בפרק בו פורס יעקב את ברכתו לשבטי ישראל, הוא מגדף את שבט לוי על המעשה הנפשע של בנו לוי באנשי שכם. אנחנו קוראים בפרשת "ויחי", פרק מ"ט, פס' ה'-ז': "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי כְּלֵי חָמָס מְכוֹרוֹתֵיהֶם, בְּסוֹדָם אַל-תָּבוֹא נַפְשִׁי...כִּי בְּאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצוֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם....". יעקב מסתייג מהמעשה שעשו שמעון ולוי, יעקב ער לכך שגילויי כוחנות בלתי מרוסנים והפעלתם הם הרסניים לחיי עם ישראל בארץ הזו. יעקב חש חיבה לגילויי ההתקרבות של שכם בן חמור, על החרטה הקשה ועל הנכונות לבצע כל דבר שיידרש ממנו ומבני עדתו רק כדי לממש את אהבתו כלפי דינה. הגם שמדובר בבן עם אחר. יעקב בפרשת וישלח בבראשית ל"ג פסוק ל' נוזף קשות בשמעון ולוי. פרשת השבוע מעניקה לנו שיעור איך עלינו לפעול בארצנו באלו הימים, שמעשינו לא יגרמו "לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיוֹשֵׁב הָאָרֶץ"( שם, ל"ד, ל') בעם הילידי. יעקב רואה בבניו שהשתמשו בגילויי כוחנות בלתי מוצדקים כלפי בני העיר שכם, כבנים עוכרים ש"עֲכַרְתֶּם אוֹתִי" (שם ל"ד, ל'). יעקב בפרשת השבוע מורה לנו, שחשוב לאמץ את מה שיכתוב בעתיד החכם באדם שלמה - "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב" (קהלת פרק ט', ט"ז). יעקב מורה לנו בהוקעת לוי ושמעון, שעדיף משא-ומתן על פני כך פעולה צבאית כוחנית ואמצעים כוחניים. שמעון ולוי ביקשו סגידה קיצונית לגאווה לאומית ובשמה נתנו דרור לכל יצרי הכוחנות הצבאית שחצו את כל גבולות המוסר. התוצאה ששמעון ולוי עלו על שרטון הרצח, השוד והגזל של רכוש לא להם. מי ייתן ומעצבי המדיניות הישראלית בשנת 2023 לספירה יהיו קשובים ללקחים של פרשת וישלח, המגוללת לפנינו מעמד מכאיב בראשית היסטוריה של עם ישראל עת התנחל בארץ כנען.