קרן מרציאנו בדרכה העוצמתית והבהירה חשפה את הבדותות שהפיץ אתמול בנימין נתניהו באשר לתקציבים המועברים לחרדים המשתמטים משירות בצה"ל. ביבי שוב משקר, אז מה? אצלו זה דבר יום ביומו.
אחר כך ראיינה את ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו בראיון תבוסתני הטוען כי ישראל תשלים עם המשך שלטון חמאס ברצועת עזה תמורת החזרת כל החטופים. זאת אומרת שהחזרת החטופים אינה נספחת למיטוט שלטון חמאס אלא חלופה. או חטופים או שלטון. ברירה שטנית.
היא הנותנת שצדקו מי שטענו (גם טורים אלה) שיש לנהל משא-ומתן להחזרת החטופים בנוסח "הכל או כלום". שיטת הסלאמי - שפדרו תומך בה משום-מה - שוחקת את היעד העיקרי שבגללו יצאה ישראל להילחם, הלא הוא מיטוט שלטון החמאס. אם המערכה תסתיים בלי שישראל מוטטה את שלטון חמאס כי אז חבל על כל כדור עופרת שנורה על-ידי צה"ל בעזה, ועל כל טיפת דם שנשפכה במהלך המבצע.
הצטערתי לראותו כך מפני שלא הצטרף לעמדה שהמשא-ומתן הנכון הוא "הכל או כלום" אלא פיזר שבחים להתנהלות הסלאמית בשחרור החטופים שהיא כישלון.
גם הערה לשונית ובעיקר מושגית, קונספטואלית: המדינה חטאה חטא שאין לו כפרה לאזרחיה/ות, ובראש ובראשונה בעוטף עזה, קודם להרוגים ואחר כך לחטופים/ות. אבל בגידה כפי שהתבטא פרדו לא הייתה. כי בגידה חייבת להתאפיין בכוונת זדון, ולא היה דבר כזה. היה חטא של יהירות ושאננות ורשלנות. לא בגידה.
מדוע להדגיש זאת? כי מאחורי "בגידה" אורבת לעתים בהיסטוריה גם המילה "רצח" מלווה באקדח ללא נצרה. גם בישראל. גם בעולם.
ביבי, סוף-סוף - סוף הדרך
דפנה ליאל מערוץ-12, דייקנית וזהירה, דיווחה היום שביבי מתכנן לערוך פריימריז מהירים בליכוד כדי לזכות בראשות המפלגה ולאלץ את חברי סיעתו הסוררים והמקטרים והלוחשים נגדו להיזהר מפניו ולתמוך בו. כמו על המדרגות בבית המשפט.
אדרבה, יקרה לו הפוך-על-הפוך. יש לי דחף להתגרות בו בלשונם של הילדים אשר יצאו מן היער וזעקו לעבר הנביא אלישע: "עלה קירח, עלה קירח". כי הוא ייפול מכסאו גם אם יצאו דובים מן היער ויאכלו את הצעירים התמימים.
מדוע אני כה אופטימי? כי הם כבר מיטיבים להכירו. יולי אדלשטיין ודוד ביטן וניר ברקת ודני דנון וישראל כ"ץ, ואפילו אלה שלשונם חריפה לא יוצאים להגן על שמו שהיה פעם טוב בשורותיהם. היהודים תמיד אשמים, חייבים.
סוף-סוף מצאתי ב-NYT גם מאמר מאת ישראלי מאוניברסיטת חיפה הפרופסור האלמוני (בעיניי, בבורותי) מיכאל ל. גרוס. נו, תהיה גם איזו מילה בעדנו. אך לא, אל דאגה. אל תבהלו. ישראל לפי גרוס חייבת לשלם. חייבת לפצות. היא לא בסדר. ככה זה ב-NYT, נכון? הוא דבק בעויינותו.
ומי יפצה את ישראל על 1,400 הרוגים? ועל 240 חטופים? ועל מעשי רצח בדם קר על אדמת עזה? ועל סדרה איומה של עינויים והשפלות ומעשי אונס מתוצרת החמאס? (ה-Sunday Times הבריטי בתחקיר מצמרר). נו, זה לא חשוב. זו בסך-הכל פגיעה ביהודים, בציונים ישראלים.