הרגע בו לוחמ/ת צה"ל ישגר כדור עופרת אל בין שתי עיניו של יחיא סינוואר ילווה באנחת רווחה. אני מקווה שמעמד זה קרוב. אך מביך לראות את בנימין נתניהו מתחרה בדובר צה"ל ודוחף את עצמו לתמונת יחסי הציבור בהודעה שצה"ל מכתר את ביתו של הרוצח העומד בראש החמאס. סינוואר עודנו בחיים למרבה הצער. אין טעם בדיבורי סרק. כאימרה הנודעת מהסרט "הטוב הרע והמכוער": When you have to shoot - shoot don't talk .
הארי טרומן לא הודיע על התאבדותו של אדולף היטלר. גם לא קלמנט אטלי שהספיק להחליף את וינסטון ספנסר צ'רצ'יל. אך ביבי נוהג כמי שבהיוודע דבר מותו המיוחל של סינוואר ירוץ כאיילה שלוחה אל המצלמה והמיקרופון הסמוכים ויביא את הבשורה לידיעת ישראל והעולם. ייתכן כי בחדרי ליבו הוא מקנא במשהו בדניאל הגרי. גם ההודעה מוכרת: "הנחיתי את הכוחות להרוג... והם ביצעו."
אפשר להבין לליבו של ביבי. הרי התנהלה ביניהם מלחמת מוחות. ראש הממשלה הישראלי קיווה כי בכסף קטרי קנה הפסקת אש יציבה וארוכת שנים; וראש ארגון הרצח הפלשתיני ייחל שביבי לא יתעורר מחלום השווא שלו ויבין כי יריבו מוביל אותו במדרון התלול. סינוואר הביס את נתניהו מבחינה האסטרטגית. 7 באוקוטובר הוא המט שהנחיל ליהודי במלחמת המוחות. אפשר להבין מדוע ביבי המושפל מחפש עתה נקם, ובפומבי. היעד הוא לאומי, אבל אינו נקי מחשבון אישי.
הריגת מנהיג חמאס הייתה ונותרה יעד מרכזי, אבל לא הייתה מעולם בבחינת עילת מלחמה לגיטימית. ישראל לא הייתה יוצאת למלחמה עקובה מדם רק כדי לחסלו. הריגתו, כמובן, חסרת ערך בהשוואה לשובם של כל החטופים/ות הביתה, ואפילו הישג כזה אינו מצדיק מלחמה כוללת. אגב, בממשלת העובש כדאי לשקול בפומבי הצעה להעניק חסינות מפני הרג לסינוואר ולמוחמד דף תמורת שחרור מיידי מלא של כל החטופים, ולכבד זאת כפי שמנחם בגין אסר לפגוע ביאסר ערפאת בצאתו מלבנון.
בראש שני אלה חייב לעמוד הצורך לפרק את היכולת הצבאית של חמאס והעמדת הרצועה לניהול בידי גורם כמו הרשות הפלשתינית. אנו בדרך. אך "אל יתהלל חוגר כמפתח."