במורשת היהודית התקיים ויכוח בן אלפיים שנה, שהוא אקטואלי בימינו. בית שמאי טען כי יש ללמד בני עשירים ומצטיינים. חינוך לפריווילגים. בית הלל סבר כי יש להעניק חינוך (חינם?) לכל אדם. והראייה? היו רבים שחטאו אבל משפנו ללימודים היטיבו דרכיהם ואף הפכו צדיקים.
הוויכוח לא תם עד ימינו. בארץ ובעולם. בכל זאת ההלכה נקבעה על-פי בית הלל. האם הליך זה עבר על אביגדור ליברמן? לא אכחיד ולא אכחש, המשפטנית אביה אל"ף טיפלה בתיק החקירות נגדו, ומשלא הועמד לדין כתבה ספר ביקורתי מנומק נגד ליברמן, ובשוליו הזכירה את שמי בין מי שסייעו בידה. נכון. איני חוזר בי.
מאז חלפו שנים רבות ועקבתי מקרוב אחרי פעלו של ליברמן, ונדמה לי כי אם הוכתם בעבר עבר תהליך של זיקוק וזיכוי. נכון לתקופה קשה זו צבר ליברמן שנים של עמידה איתנה על עקרונותיו ונכונות לשלם מחיר כבד (התפטרותו מתפקיד שר הביטחון) וגיבוש עמדה אתית מבחינה ציבורית. הוא ראוי?
סוף לפני ההתחלה
קטע זה נכתב אחרי הבא אחריו:
לא יבשה הדיו על הנייר, סליחה בדורנו צריך לכתוב לא סיים המקש ללחוץ על המקלדת, והבית הלבן הגיב (במלים שלי) שבנימין נתניהו סובל מהזיות מדיניות. ארצות הברית תומכת בשיבת הרשות הפלשתינית לניהול רצועת עזה. ביבי אמר שלא? אמריקה אינה מתרגשת. הוא גם אמר שלא יכניס דלק לרצועה. נתניהו אמר - אז מה?
עתה למעקב אחרי הטיפול המדיני: נתניהו משלה את עצמו כי אם יקדים לומר "לא" לנוכחות של הרשות בעזה האמריקנים יירתעו מלהתמודד עימו. אך הם יודעים שהוא מדינאי עם רפיסות אישיותית וגבנת קואליציונית ו"תרמיל פילים" על כתפיו מאחור. גם ביבי יודע זאת. אז למה להציג עמדה שהוא יודע מראש כי לא יוכל לגונן עליה, ייכשל במגננה?
ועוד מילה מקדימה: העמדה שביידן מציג מועילה לישראל (ולארצות הברית) יותר מנהמת ה"לא, לא" של ביבי. מזלנו שהיא גם יותר אמינה.
ביבי, פה מופקר
בנימין נתניהו מחבל ללא הרף בכל צמצום של האש ותמרות העשן המלווים את הסכסוך הישראלי-פלשתיני. בפעם האחרונה שנקט צעד שיש בו משום רגיעה כלשהי נענה ב-1998 למאמצי שליחו עורך הדין יצחק מולכו וניאות לחצות את עיר האבות חברון ברחוב השוהאדה שדמם (הן השתתק, הן שתת דם). הסכם המתקיים איכשהו, בצליעה אך עד לעצם היום הזה.
ביבי תמך משך שנים בשלטון החמאס ברצועת עזה מפני שיש להם יעד משותף: למנוע הסכם. לדחות הסדר זמני. לבלום כינון שתי מדינות לשני עמים. לפורר כל אוטונומיה פלשתינית. לחלום בנפרד על משהו זהה - לגרש איש את רעהו מארץ-ישראל המערבית.
נתניהו מציג את הרשות כשחקן הספסל של החמאס. כן ולא. יאסר ערפאת ואבו מאזן הכשילו את המשא-ומתן הנאות שהציעו אהוד ברק ואהוד אולמרט. אך יש להם לפחות מחויבות לפתרון בלי מלחמה, למשא-ומתן הנוצר רובים, לשיתוף פעולה ביטחוני לא מלא אך גם לא מבוטל בין המוקטעה ברמאללה לבין מטה השב"כ בתל אביב.
זה מפחיד את ביבי. זה מרמז על הצורך לחזור ולבדוק "הקלו המים"? או שנגזר עלינו לחיות בתיבת נוח, ואולי כלשונו של יואב בן צרויה: "הלנצח תאכל חרב"? איני טוען שכבר בשלה השעה אלא שאין ישראל פטורה אפילו לדקה אחת מהנכונות לבדוק אותה.
באווירה הנתעבת המתקיימת עתה באוניברסיטה האמריקנית השכיחה יש קואליציה של טרור ואנטישמיות וזדון נגד ישראל, אבל יש גם פרופסורים/ות הגונים, ובהם יהודים, שצמחו בטרמינולוגיה של החוקה האמריקנית ואינם יכולים להשלים עם ישראל המקיימת בספר החוקים שלה משהו נתעב הקרוי "חוק הלאום" ומסרבת אפילו לבחון אפשרות להסדר.
מורשת היהודים מצאה כי גרים ועבדים ועורבים אוהבים זה את זה, כל אחד וזנו. גם בנימין נתניהו ויחיא סנוואר הם זוג כזה ביחסם לפתרון שאינו אלים.