(קטע זה צריך להתפרסם במקום השני בטור זה, כמסקנה מן הקטע "נתניהו - פושט רגל לאומי". אבל כדי לעורר שימת לב רבה יותר אליו העליתי אותו לראש הטור. הנה):
- על הממשלה להודיע מיד כי היא מחויבת למשא-ומתן עם הרשות הפלשתינית בהתאם להסכמי אוסלו. זאת מפני שמדינה דמוקרטית אינה מבטלת באורח חד-צדדי הסכם בינלאומי שהיא מחויבת לו שנים כה רבות.
- לנהל משא-ומתן עם ארצות הברית על מיתון עוצמת הלחימה הישראלית תמורת הבנה שיש למנוע כניסת דלק לרצועת עזה אלא לצרכים רפואיים מוגדרים.
- להמתין להצפת המנהרות של חמאס במי ים, ולא להיכנס לקרבות בהן אלא בהיעדר אפשרות אחרת.
- להציע ליחיא סאנווארי ולמוחמד דף את חייהם תמורת שחרור מיידי של כל החטופים.
נתניהו: פושט רגל לאומי
בנימין נתניהו התבונן בנשיא ג'ו ביידן נואם בכנס של מפלגתו בוושינגטון, ואכן היו אלה דברים ש"לא ראתה שפחה חרופה על הים". מן הסתם קילל-ייחל מתי יחזור דונלד טראמפ לבית הלבן.
יונית לוי ודנה ויס וירון אברהם הסבירו כי הביקורת של ביידן על ביבי - שעליו להחליף את ממשלתו הקיצונית - הייתה נדירה וחריגה. נכון, אבל לא מספיק נכון. כי אני מוסיף שאף לא אחד מ-14 ראשי הממשלה אשר כיהנו בישראל מאז הקמתה לא שמע כדברים האלה מפיו של נשיא אמריקני.
דייוויד ד. אייזנהאואר זעם על דוד בן-גוריון במהלך מבצע סיני; ג'ון פיצג'ראלד קנדי נהג כך לנוכח הקמת הכור הגרעיני בדימונה; ג'ימי קרטר מאס במנחם בגין; ג'ורג' הרברט בוש היה על מסלול ההתנגשות עם יצחק שמיר; ברק אובמה תיעב את ביבי; אפס, איש מהם לא העיר כי על ראש הממשלה להחליף את הקואליציה שלו.
דבר האמת הזה יצא מפיו של הנשיא הידידותי שידעה ישראל מעודה; מנהיג שלא היה כמותו מאז ביל קלינטון; אך, כאמור, ניכרים דברי אמת.
ראש הממשלה האנוכי של ישראל, שמקבלת מארצות הברית סיוע צבאי חסר תקדים וגיבוי מדיני מדהים, החליט לטובת הקמפיין הפוליטי שלו לתקוע אצבע בעינו של ביידן. לא אחת, שתיים.
תחילה הודיע כי לא יניח לרשות הפלשתינית לבוא תחת החמאס בעזה. (למה? חש נאמנות לבן זוגו יחיא סנוואר, שיחד הם משבשים כל הידברות ישראלית- פלשתינית?) זו איוולת. אפשר. אבל האיוולת היא הנספח. זה קודם כל זדון, להעדיף את הפופוליזם של ההמון הצורח ("ביבי! ביבי! מלך ישראל!) על פני צרכיה הביטחוניים המהותיים של ישראל.
וכרגיל אצלו זדון ואיוולת הוסיפו נדבך. הוא בדה את השקר הנתעב כי שיעור ההרוגים בעקבות הסכמי אוסלו מ-1993 זהה להיקף הנרצחים תחת שלטונו ב-7 באוקטובר 2023.
עיני מי תנקר, בנימין נתניהו? 30 שנים של רמת טרור נשלטת לעומת כישלונך הקולוסאלי ביום אחד.
לא היה עוד ראש ממשלה כושל כנתניהו. לא היה מי שבהחלטותיו ובמניעתן הזיק לישראל כמותו. לא שרצה בכך. אך בסך-הכל הוא רצה לשוב ולהיבחר בפריימריז ובבחירות הכלליות.
בכל זאת גם ביידן טעה, ובנקודה חשובה, אך יש עוד זמן רב ל"תיקון עולם". נכון יותר שיאמר לישראל "ברחל בתך הקטנה", ישירות: לא את הממשלה צריך ביבי להחליף. הממשלה היא שצריכה להחליף את ביבי. חיוני.
הדמעה מול הכסף
קרן מרציאנו ראיינה הלילה את סגן אלוף (מיל.) גיא, מפקד גדוד הנדסה קרבית. הוא סיפר על ההקרבה. על האומץ. על הדבקות במשימה. על הנכונות לשאת בעומס למען ישראל. מדינת היהודים בפסגת עוצמתה המוסרית על קו התפר שבין חיים למוות. ראיתי דמעה בעיניה של מרציאנו. חשתי דמעה בעיני.
אך מרציאנו - עיתונאית מקצועית ברמה גבוהה - עסקה בחלק אחר בתוכניתה גם בשרה אורית סטרוק. כדי להצדיק את התקציב השערורייתי, שהממשלה אישרה למשרדה המיותר פלטה השרה שטרוק שקודם כל יש להריק את הכספים הממלאים עד תום את כיסם של קציני המילואים.
ברור שאחר כך היא חזרה בה. ה'בייס' שלה לא אהב את זה. אבל מי מאמין להכחשות? ההתבטאות הראשונה מאת סטרוק ביטאה את האמת המכוערת שלה.