היה כדאי להמתין ולצפות במקהלת המשולש הממשלתי עם הסוליסט בנימין נתניהו והזמרים יואב גלנט ובני גנץ כדי להאזין לאחר מכן לצליל הבהיר של הטנור ירון אברהם מערוץ-12. הלילה רשם צומת בקריירה הנוסקת שלו. ביבי עשה קמפיין פוליטי נגד הסכם אוסלו מ-1993 והעמיד פני מי שמסוגל לעמוד בלחצי ארצות הברית, וגנץ אשר נמנע במופגן מללחוץ את ידו התכרבל בפינתו בלי לומר דבר של ממש, וגלנט צעד בקורלס בעקבות נתניהו. ואז, כאשר השגרה השתלטה על המסך, ניעור מרבצו אברהם והזכיר לביבי את כל שקריו ותעתועיו מאז ועד עתה, מאוסלו ועד עולם. נכון שנתניהו היה שותף למסע ההסתה נגד יצחק רבין בעניין אוסלו, אבל מיד לאחר שנבחר לראשות הממשלה ב-1996 לחץ בחביבות את ידו של יאסר ערפאת וטען כי מצא ידיד חדש, ומסר לו את חצי עיר האבות חברון והתחייב להוסיף עוד 14% מיהודה ושומרון, והבטיח לתמוך בפתרון שתי המדינות לשני העמים באוניברסיטת בר-אילן, וכל זה בטל בששים לעומת תמיכתו הגלויה בשלטון חמאס ברצועת עזה. ירון פשוט בעט את נתניהו וגלנט וגנץ מן המסך. כך ראוי. ביבי הגיע הלילה לאולפן הטלוויזיה עם ניסוחים נדושים, ומלים של פטריוטיזם נבוב בדבר "ניצחון מוחץ" והתחמקות מלומר כי המינהל הבא בעזה יהיה ערבי בהרכב כזה או אחר, אבל העיקר היה בלהטוט כושל מן הקרקס המדיני. מה הוא? ביבי (ובמידה רבה גם גלנט וגנץ) התייצב על הבמה כדי לזכות בעולם ומלואו, ונכון יותר לומר בעולם והיפוכו. הן בניצחון צבאי "מוחץ", הן במהלך עילאי להחזרת כל החטופים, וביחד. מה קודם? מה אחר כך? באיזה סדר? האם אפשר להם לשני יעדים כמו מלכים למשול בכתר אחד? הבל הבלים. מחצית האומה רוצה להמשיך עד הניצחון על חמאס בלי לעצור גם בתקריות מביכות כהריגת שלושה חטופים בידי כוחותינו¹. יותר ממחצית האומה (אני יודע שזה פרדוקס) תובעת להפסיק את הלחימה ובלבד שהחטופים יוחזרו הביתה. איך מגשרים בין השניים? כיצד מרבעים את המעגל?(זה למי שלמד גאומטריה.) גשר הזהב מצוי בפטריוטיזם פופוליסטי של מילים. הכל כזב, ביבי. כזב כי אתה מסתיר כל מה שחשף=הזכיר ירון אברהם. אין מצב כזה. לא ניתן להשיג הכל בעת ובעונה אחת, אלא ביחד יעד אחר יעד. ביבי רוצה שהציבור יעניק לו תעודת קוסם, מין אורי גלר מעקם הכפיות, ויאמין כי ראש הממשלה מסוגל להשיג הכל ומיד וכאן. במקום להתגרות בארצות הברית עדיף שנתניהו יקבל את עמדת הנשיא ג'ו ביידן. היא חותרת לממשל ערבי ברצועת עזה, ובו חלק לרשות הפלשתינית המרותקת בשנים אלה ברמאללה; לחידוש המשא-ומתן הישראלי-פלשתיני, שגורם צמרמורות בגופו הפוליטי של נתניהו. ההצעה האמריקנית עטופה בדגל הכוכבים והפסים. בנתונים השוררים בזירה הבינלאומית אפשר לעוטפה גם בכחול-לבן.