כיצד אנו נראים, אנו אנשי התקשורת, עיתונאים, שדרים, בעיני הלקוחות שלנו, צופים ומאזינים? ישנם אלה שמבקרי הטלוויזיה לא חוסכים במלים, לפעמים מעליבות, מלים המוטחות בשדרי הטלוויזיה. כך בעוד הכתבים, בימי מלחמה אלה, מחוץ לאולפנים, שוקדים על צילום כתבות המשקפות את חיי שיגרה המהדהדים את הקולות של חילופי הירי מול מחבלי החמאס. לעומתם, באולפני השידור, ממתינים להם מגישי מהדורות החדשות הממלאים את תפקידם ברצף של שעות שידור רבות.
לעתים קרובות מדי עליהם לשלב במרוצת המהדורה את המלים:"יהי זכרם ברוך". וכך, לכל אורכה, משודרת מהדורת החדשות, בסימן עצבות על אובדן חיילים. מהדורת חדשות נפתחת בעידכון רשימת החללים. ורצוי מאוד כי יבוטאו השמות בדיוק. כאן אין מקום לשיבוש. בחלקה הצבאית בבתי העלמין כבר ניצבות תלוליות העפר בשולי הקברים שנחפרו, מוכנים לאסוף אליהם את גופות הנופלים.
מי יפענח את רגשות המגישות ומגישי מהדורות החדשות, לאחר עוד יום של צער על החללים שזה עתה שידרו את שמותיהם. בימים אלה נמנעים המגישים מן התוספת המיותרת, השכיחה, של השמעת הערות, לעתים בנימה עוקצנית, ולעתים באיפוק. כאן נועדנו להביע הערכה לאיכות ההגשה. יש לקוות כי המחמאות המוגשות על ההגשה של מהדורות החדשות, אולי משפרות ולו במעט את מצב רוחם של השדריות והשדרים עם צאתם מן האולפן.
יש והמגישות, לקראת שידור המהדורה, מקפידות על צבע כהה ללבוש בגדיהן. ועוד מעט נתעודד: שוב ישודרו המלים והלחן "לא תנצחו אותי!" בביצועו של
יהורם גאון. כך ישיר, יכריז, הזמר. אלה מלים המוטחות באויב אשר יובס, כנאמר: לא תנצחו אותנו!. ייתכן כי מקרב המאזינים יהיו מי שיחושו כי גם הפעם, שיקף יהורם גאון בנאמנות את מצב הרוח הכללי, הקודר, המשתרר לאחר שהוקראו השמות שנוספו לרשימת השמות המתארכת. ואז הקריין, או הקריינית יחתמו את שידור החדשות במלים הנלחשות:"ברוך יהיה זכרם!". אלה מלים שיונית לוי ועמיתיה המצויינים ילחשו למיקרופון בהיסוס ומתוך יראת כבוד, ובהטעמה השמורה לימים שבהם מתחייב שידורן של ידיעות עצובות.
כולנו מייחלים לשובם של החטופים ולסיום המלחמה. אם כך יהיה, והמשאלות אכן ימומשו, כי אז המגישים והמגישות יסיימו את הגשת המהדורה בחיוך, בנימה רגועה כי יאחלו לכל: 'ערב טוב', אחרינו "ארץ נהדרת".