כיום מעטים מודעים להיסטוריה של פינלנד בתחילת המאה ה-20. היסטוריה של שסעים עמוקים חברתיים-כלכליים ומרקם חברתי הטרוגני, שהביא לא פעם לסכסוכים אלימים. עד היום ביקרתי פעמיים בפינלנד. בפעם הראשונה הייתי תיירת, ובפעם השנייה הגעתי לפינלנד במסגרת כינוס מדעי. כך הכרתי את הפינים יותר לעומק. כחוקרת ישראלית התקבלתי בסבר פנים מאירות על-ידי המארח ומארגן הכינוס, יליד פינלנד. הוא היה עסוק במלוא המרץ בהבאת ארגזים של בקבוקי יין לאירוע הפתיחה של הכינוס. הוא דאג במיוחד לצד החברתי של הכינוס על-ידי שילוב בין שעות של לימוד והרצאות, והזמן החברתי. ההרצאות התקיימו במהלך היום, ובערב הוזמנו כולנו לסאונה קבוצתית (נשים לחוד וגברים לחוד) ולאחריה, טבילה (בעירום) במימיו הצוננים של הנהר. לא אגזים אם אומר שהופתעתי. בדיעבד, כל זה היה לטובה. השבדים שנכחו בכינוס ניצלו את ההזדמנות לנגח אותי כישראלית שמדינתה ה"כובשת" מתעללת באוכלוסייה הפלשתינית. אלא שהיין הפיג את העוקץ וכך גם הסאונה. איך כל זה קשור ל"השתיקות של גברת ויק"? - תבינו בהמשך.

ה"אדומים" וה"לבנים"

בעברה הרחוק הייתה פינלנד חלק משבדיה - אזור בחלקה המזרחי. ב-1809 כבש את האזור הצאר אלכסנדר הראשון, והפריד בין פינלנד לשבדיה. פינלנד סופחה לרוסיה וקיבלה מעמד של דוכסות. כדי למזער בעיות, העניק הצאר לפינלנד זכויות נרחבות, לרבות שימוש בשפה השבדית כשפה רשמית. נפילת הצאר והמהפכה הקומוניסטית ברוסיה אפשרו לסנט הפיני להכריז על עצמאות פינלנד ב-1917. אוכלוסיית המדינה הצעירה הייתה מפולגת במובן הכלכלי-חברתי, ובין הצדדים היריבים התפתחה מלחמת מעמדות. מצד אחד, הצבא ה"לבן", שנשען על תמיכת המעמדות הגבוהים והאמידים, שהתנגדו לרעיון הקומוניסטי וראו בגרמניה מודל למדינה החדשה. מצד שני, הצבא ה"אדום", שזכה לתמיכת המעמדות הנמוכים. אלו תמכו במודל המהפכה הבולשביקית ואף קיבלו סיוע צבאי מוגבל מברית המועצות. מטילדה ויק היא מזכירתו של עו"ד קלאס תונה. מטילדה היא אישה בוגרת, מוכשרת, קורקטית, מנומסת, אחראית ומתייחסת בכבוד למעסיק שלה. במשרד היא מתנהגת למופת כ"גברת ויק". בזמנה הפנוי היא רדופה על-ידי שלדים מעברה. ככל שהרומן מתגלגל קדימה אנו מבינים עד כמה עברה האפל משפיע על חייה הפרטיים ועל תפקודה כמזכירתו של עו"ד תונה. בדרך כלל תונה מצטייר בעיניה כמעסיק הוגן. אט-אט גברת ויק מגלה שהוא דובר שבדית. כך היא מסיקה שהוא שייך למעמד ה"אדונים/הלבנים". בכל מקרה הוא מעסיק הוגן ולכן תקינות האווירה במשרד נשמרת וכל אחד מהם עוסק במוטל עליו. לשניהם חדרים נפרדים והיחסים ביניהם הם של מעסיק-עובד. עד שיום אחד גברת ויק "שוכחת" את נימוסיה ופורצת לדברי עו"ד תונה, המופתע מכך. כך נוצר סדק קטן ביחסים, "תונה תהה כיצד גברת ויק סיגלה לעצמה את ההרגל הזה לקטוע את הממונה עליה באמצע המשפט. היא לא עשתה זאת לעתים קרובות, אבל פעם אחת, מבחינתו, כבר הייתה יותר מדי" (עמ' 149). השם מטילדה מתחלף בכינוי "גברת ויק", בהתאם לנסיבות, "מטילדה ידעה שהיא משחקת עם תונה בחתול ועכבר באותו יום שני ... היא התביישה קצת. גברת ויק אומנם ידעה לענות בישירות מדי פעם, אבל לרוב נהגה בהתחשבות. עכשיו היא התירה את הרסן יותר מהרגיל." (עמ' 152). מכאן ואילך שניהם נפתחים זה לזו וההיסטוריה של שניהם חדלה להיות בגדר עניינם הפרטי. "'את היית ... אסירה?' מטילדה הבינה מה עומד מאחורי בחירת המילים. אף אחד מהצד ה'לבן' מעולם לא חקר אותה על חייה... היא ידעה שאפילו גברים בעלי כוונות טובות כמו תונה לא הכניסו לפיהם מילים כמו 'מחנות עונשין' או 'מושבות מוות', ביחוד לא כעת כשמדינות אחרות התחילו לכלוא אנשים במחנות'" (עמ' 344). כיום מעטים מודעים להיסטוריה של פינלנד בתחילת המאה ה-20. היסטוריה של שסעים עמוקים חברתיים-כלכליים ומרקם חברתי הטרוגני, שהביא לא פעם לסכסוכים אלימים. העלילה מתקיימת עשרים שנה אחרי מלחמת המעמדות האכזרית שתבעה קורבנות רבים. היא מהולה ברמזים להתרחשויות דאז, תקופה היסטורית הנחשבת בפינלנד עד היום ככתם שחור. הרמזים נוגעים בעיקר לפילוג שעדיין בולט עדיין בחברה הפינית, בין דוברי שבדית כשפה ראשונה ופינים דוברים פינית כשפה ראשונה. הראשונים מזוהים עם האליטה, "האדונים". למרות שמדובר במיעוט קטן (כ-4% מהאוכלוסייה), הם עדיין מחזיקים בתרבות השבדית. ומנגד, הפינים "האמיתיים" כפי שהם מכנים עצמם, הדבקים בנטייה נציונליסטית-רדיקלית, ונאבקים ב"אדונים" במטרה למחוק את המורשת השבדית. עם השנים השסע המעמדי הלך והצטמצם אלא שכל זעזוע עולמי ואירופי, כגון משבר כלכלי גלובלי, מלחמת אזרחים בספרד, גרם לשסע המעמדי להתעורר מחדש. וסטו חושף בספרו זה עובדות הנוגעות לשסע המעמדי-אידיאולוגי, בין "ימין" ו"שמאל". באמצעות השיחות המתנהלות בין עו"ד תונה וחבריו משכבר הימים, וגם בינו לבין בני משפחתו המורחבת. כדוגמה לכך אתייחס לשיחות שהתנהלו על-רקע כוונותיה של גרמניה לספח את אוסטריה - כשלעצמה עובדה היסטוריות המעניקה לספר ממד ריאליסטי. בשיחותיו עם בני משפחתו, הנחשבת כתומכת בפשיזם הגרמני, עו"ד תונה מגלה נטייה פוליטית המזוהה עם שבדיה. ובשיחותיו עם חבריו, הוא מגלה שחלק מהחברה השבדית בפינלנד, שאליה הוא משתייך, נוטים לתמוך במהלכיה של גרמניה במלחמת העולם ה-2 ובאנטישמיות. דוגמה לכך היא שיחתו של עו"ד טונה עם חברי ילדותו לשעבר. בשיחה בולט הניגוד בין עמדותיהם לבין עמדתו: "עמדותיו של זורו ארליוס בשאלות פוליטיות עכשוויות ואידיאולוגיות הזכירו לעו"ד תונה יותר ויותר את עמדותיהם של אולה וסיגורד הנסל... תונה הרגיש לא פעם שלא בנוח בחברתו. השינוי ניכר במיוחד ביחסו של ארליוס ליהודים, לפינים ולמגוון קבוצות אתניות אחרות" (עמ' 166). צ'לו וסטו הינו יליד הלסינקי (1961). הוא התפרסם בספריו אודות הלסינקי, לרבות "שתיקותיה של גברת ויק". זוהי עלילה השזורה באלמנטים של ספר מתח, שחשיבותה בכך שהיא חושפת את החצר האחורית של פינלנד. שכן לא מדובר ב"עוד רומן" אודות פינלנד, המצטיירת בעיני העולם כאחת המדינות השלוות וההומוגניות ביותר באירופה.