התלבטתי רבות. כתבתי, מחקתי וחוזר חלילה. עצם העיסוק שנכפה עלינו בנושא כה שנוי במחלוקת בעיצומה של מלחמה שגבתה מאיתנו אבידות קשות מנשוא — פשוט איננו נכון.
אילו הייתי בתפקיד ציבורי שאינו ראש הרשות בה נוגע העניין, שיש לו השלכות רוחב ועומק מהותיות, ייתכן שלא הייתי נדרש אליו כעת על-אף שהוא בנפשי.
משום שזוהי שעתם של לוחמי צה"ל וכוחות הביטחון האמיצים, של משפחות הנופלים, משפחות הנרצחים, משפחות החטופים, משפחות הפצועים ומשפחות המפונים והעקורים מבתיהם.
בהם התמקדתי מאז השבעה באוקטובר. כך גם הכנסת עשתה, במפגן אחדות של אופוזיציה וקואליציה כאחד שהוביל לחקיקות בזק למען אותן משפחות, לקיצוץ של 80 מיליון ש"ח מתקציב הכנסת לטובת המאמץ המלחמתי, להקפאת שכר הח"כים, לדיונים בוועדות השונות ובמליאה בעניינן, להקמת חמ"לים שסייעו לאלפי אזרחים, לביקורי שטח ועוד.