א. כשנסעתי ביום חמישי בבוקר לירושלים, לישיבת הנהלת יד ושם, יצאה באותה שעה נכדתי לחיפה, להתייצבות ראשונה בלשכת הגיוס.
ב. הייתה לי הזכות להאזין לחיים ילין, ניצול הטבח בקיבוצו בארי, ביד ושם: "אני מפחד שאם לא נהיה מאוחדים, נהרוג בתוכנו זה את זה". "שואה ישובית", הוא קורא לאסון בעוטף.
ג. דובר צה"ל בהופעותיו היומיומיות חוזר לעתים קרובות על מידע שהביא דקות לפניו ניר דבורי. ואני תמה, מי מתדרך את מי, הדובר את הכתב או להפך.
ד. המסר הכי חשוב שלקחתי מהראיון עם מייה שם הוא אמירתה: "אין בעזה אנשים תמימים". סוף-סוף האמת מוטחת בפניהם של ה"רחמנים" בעולם ואצלנו. כאילו שלא ראינו את ההמון העזתי פורץ בעקבות המחבלים לבזוז את ישובי העוטף.
ה. "תמונת ניצחון" זה דבר שיותר מכל שואף לו חמאס. למעשה, הפריצה בשבעה באוקטובר זו מבחינתו תמונת ניצחון. לטרוריסטים לא איכפת מהאבידות הכבדות שלהם, רק את הכבוד המדומה הם מבקשים.
ו. ראש עירית שדרות אלון דוידי הוא מנהיג משכמו ומעלה. אינו ממצמץ מול שאלות נוקבות כלפיו באולפנים. קר רוח ודואג לתושבי שדרות הגולים מעירם, לעתיד העיר ולשיקומה.
ז. הרוסים מטיפים לנו מפני המשך המלחמה בעזה. באותו זמן ממשיכים לטבוח באוקראינים ולספק נשק לאירן. אין צביעות גדולה מזו.
ח. כל אלה אצלנו שמגדפים בלא לברור מילותיהם את בנימין נתניהו - קיבלו תיגבור מארדואן. השליט הטורקי, הטובח בכורדים, השווה אותו להיטלר.
ט. דור העתיד של הפוליטיקה כבר מתחמם על הקווים ב...עזה.
י. מכל האלופים מיל' ש"מנהלים את המלחמה" באולפנים, המהימן ביותר והרציני ביותר הוא גיורא איילנד, שהיה אגב שותף פעיל בביצוע ההינתקות מהרצועה.
יא. אומרים שניקי היילי מצמצמת פער במרוץ הרפובליקני לנשיאות ארה"ב, מול טראמפ. זוהי בשורה נפלאה. מי יתן ואכן תתייצב כמועמדת מפלגתה. ידידת אמת של ישראל.
יב. יזמתי ביום שבו מלאו מאה שנה לייסוד בית"ר עלייה לקברו של הבית"רי הראשון, אהרון צבי פרופס ז"ל. רק שמונה באו לתת לו כבוד ולשיר את שיר בית"ר. התנועה המפוארת נמצאת בדעיכה, יש לה רק שלושה סניפים בארץ.