הנהלת חשבונות
- היו שנים שאפשר היה להידבר עם אורית סטרוק מחברון חרף המחלוקת החריפה, התהומית. עתה אין עוד מקום לכך. צריך להוריד את הכפפות ולומר לה בלשון ברורה: אורית הארורה, את מתועבת (ומשהו לזכותך: אולי אינך יכולה אחרת כי את גם אווילה). ועוד משהו לזכותך: לא את אשמה שהפכת לשרה בממשלת ישראל. בנימין נתניהו מינה אותך, והוא המורשע.
- לגלית דיסטל-אטבריאן מגיעה זכות הספק. אולי מצפונה הוא אשר ייסר אותה על ההסתה הנוראה בה נטלה חלק כה מרכזי. ואולי לא. לכן למרות הכעס הרב עליה ועל ההמתנה שמעתה ואילך תעשה לתיקון הנזק - לא צריך לקבל אותה בפנים חמוצות. "מודה ועוזב ירוחם". לא לסגוד לה אבל להיכנס לתקופת המתנה, ולא זה הרגע להתחשבן איתה על עברה.
אשתמש באוקסימורון: הצעד של דיסטל-אטבריאן והביקורת של ניר ברקת על ביבי יכול לבטא מגיפה חיובית. התחלה של תופעה המתפשטת כמו מגיפה אבל לטובה. אולי בעקבותיהם יקומו עוד אנשים בליכוד, שנפשם קצה ובחלה ב"מכונת הרעל" של ביבי וימליכו עליהם מישהו אחר כדי לקיים את ממשלתם.
- כאשר ברגע של מצוקה לאומית חמורה מן הנוכחית, ערב מלחמת ששת הימים הציע מנחם בגין לקלוט את דוד בן-גוריון בחזרה בממשלה. דחה אותו לוי אשכול: "שני הסוסים האלה אינם יכולים עוד למשוך ביחד." הציטוט הזה מאפיין את היחסים בין ביבי לבין יואב גלנט. ביבי חייב לפרוש.
- אריה דרעי יוזם חקיקה שנועדה לדחות את ההכרעה בבג"ץ בעניין פסקת הסבירות, שהיא לב ליבו של המהפך הדיקטטורי מבית מדרשם של בנימין נתניהו ויריב לוין (תודה לגדעון סער שמיהר להסתייג). דרעי נוהג כצפוי. פעם עבריין - תמיד חשוד כעבריין כשנראה משוטט בסמטאות החקיקה.
אני מאשים!
הכותרת שאולה כמובן מאמיל זולא, אבל הכעס דומה:
- אני מאשים את נתניהו, ואת צמרת צה"ל שנתנה לו גיבוי בלי ערעור והרהור עת קיצרה את שרות החובה לבנות ולבנים;
- אני מאשים ממשלה שיצאה למלחמה נגד שני ארגוני טרור - לא צבאות סדירים - והגיעה למצב ששר החוץ האמריקני אנטוני בלינקן נאלץ להשתמש השבוע בסעיף חריג לעקיפת בית הנבחרים האמריקני כדי לנפק לצה"ל פגזי תותחים בבהילות;
- אני מאשים ממשלה שבימיה מסתמן מחסור בחימוש משמעותי, וכמובן לא אפרט כאן;
- אני מאשים שקיצצה את חיל-האוויר וחיל השריון;.
- אני מאשים שהעבירה מיליארדים הנחוצים לביטחון הלאומי ולחינוך המתקדם, המדעי, האקדמי והנאור - לטובת מערכת חינוך עבשה. לא חלילה שמה שנלמד בה פסול ומיותר. לא. אבל מה שלא נלמד בה הוא שערורייה. כשר החינוך העלה נפתלי בנט את רמת לימוד המתמטיקה בערי הפיתוח באורח ניכר, והיכן ביבי?
- ואני מאשים את ביבי שהציף את קהיליית המדענים בחלום בלהות במנותו את דוד אמסלם לפקח על הוועדה לאנרגיה אטומית.
איני נוהג לברך ב-31 בדצמבר. לכל אדם יש רק ראש שנה אחד. אבל ניחא. במקום זאת אביע משאלה ש-2024 לא תצא לה בעוד 12 חודשים בהרכב הנוכחי של הממשלה.
בדור של הוריי, בליל סילבסטר, נהגו להדליק בחצות נרות ולהתנשק ולשיר את הלחן הרומנטי מהסרט Waterloo Bridge
1, ובעברית הוא תורגם ל"וולס הנרות" בפי הזמר שמשון בר-נוי, (והועלה על-ידי אבי תדמור) ובין מילותיו:
הפתיל נדם אבל הלב/
עוד זוכר את המחול./
שושן לבן, כוכב הבהב/
ובגן רמז משעול.
היה ריקוד והוא לא תם/
חלום ללא פותר./
ועל לבי כמו חותם/
נח עלה שושן חיוור.