אי שם במאה הקודמת - המאה ה-20 - בשנת 1968 מיד אחרי מלחמת ששת הימים (כן הייתה מלחמה שכבשנו במהלכה את הגולן והגדה, את סיני וגם את עזה ולחמנו מול 3 צבאות אויב, כל זאת בששה ימים בלבד) זמזמנו מעת לעת שיר שכתב אבי קורן ועסק בחדשות של אותה מלחמה מוצלחת. השיר נקרא " דובר צה"ל " ומילותיו נפתחו ב"דובר צה"ל מודיע שבסביבות מסמיה כוחות שריון וחיל אוויר כבשו באופן די מהיר..."
שירו של אבי קורן תיאר מציאות חדשותית שחלפה מן העולם מאז עברו החדשות מדפי העיתונים לקשקשת האולפנים.
כתבי המאה הקודמת, מתוך הגינות ואתיקה עיתונאית, פתחו כל ידיעה על התקדמות כוחות צה"ל (ואז הם התקדמו די מהר) בטריו המילים " דובר צה"ל מודיע". כך יכול היה הקורא להפנים כי מדובר בהודעה צה"לית ולא בדיווח על מראה עיניים או ידיעה מהשטח של כתב צבאי ולהחליט אם ברצונו לפקפק באמיתות הידיעה או להאמין לה.
המעבר לדברת באולפני הטלוויזיה שינה את הנוהג הזה ועתה עולה לשידור כתב (בדרך כלל כתב ולא כתבת - כרמלה מנשה במיעוט) ומדקלם את הודעת דובר צה"ל כאילו הוא נכח אישית באותה פעילות מבצעית וכי ראה במו עיניו את הפגיעה בתשתיות המחבלים בעזה ואפילו ספר את הפגיעות "350 יעדי תשתיות מחבלים חוסלו היום על-ידי צוות קרב של..."
הואיל ואני עוקב אחרי הודעות דובר צה"ל בטלגרם אני מכיר כל אמירה חמורת סבר של האולפנאי התורן ואת מקורה ותוהה למה קשה להגיד "דובר צה"ל הודיע שכוח של חטיבה 402 חיסל 123 מחבלים היום בח'אן יונס". מה הבעיה לתת קרדיט למקור כפי שהיה בעבר?הצופה בבית משוכנע נוכח קול הבריטון או הבס של הכתב כי היעדים אכן נספרו ואכן היו יעדי תשתית של מחבלים.
באולפנים השונים כל פקפוק או הערה שמעלים שאלות לגבי התדרוכים הצה"ליים המושמעים מהלשעברים לסוגיהם זוכים לקיתונות של רותחים, לנהמה גוערת של הכתב באולפן ולהצגת המבקר כמי שאינו מכיר את הפרטים עם הנימוק "לא הכל אני יכול לספר", או לעתים בהטחת האשמות כי ביקורת בשעת לחימה פוגעת במורל החיילים (שכידוע מחוברים בדיר אל באלח למסכי הטלוויזיה) וחמור מכך גם מסכנת את ניצחון צה"ל.
אילו הכתבים והפרשנים הצבאיים היו עורכים תחקירים כנדרש ולא משדרים הודעות הדוברים השונים על "הרתעה" שלא הייתה על "מוכנות צה"ל" שגם היא לא הייתה ב-7 באוקטובר וגם לא מהללים את המודיעין הישראלי והטכנולוגיה מחליפת כוח אדם שקרסו בשמחת תורה ייתכן שהיינו נמצאים במקום אחר.
בכירים בצה"ל זכו להערכה מוגזמת כאשר התרברבו לגבי עוצמתו של צה"ל והללו את תפיסת הביטחון שהובילה להקטנת יחידות השריון והתבססה על חיל-האוויר וטכנולוגיה במקום על לוחמים אמיצים מאומנים. העובדה, שכפי שפורסם, צה"ל החליט לעצור בימים אלו את מכירת טנקי מרכבה 2 למדינה זרה מעידה על הטעות הקשה בהקטנת מצבת הטנקים בצה"ל,
אז על-פי דובר צה"ל כבשנו את כל צפון הרצועה ופתאום ראינו כיצד חטופים הוחזרו מלב צפון הרצועה הכבושה מתחת לאף של כוחות צה"ל. לא פלא שיש בציבור תחושת חמיצות כי המציאות של הרוגים מדי יום עומדת בסתירה לדברי דובר צה"ל ומגניו הפרשנים למיניהם. גם דובר צה"ל עצמו הפך עצמו ומתפקד כמו יחצ"ן של חברה עסקית, כלומר רואה את תפקידו כמי שחייב להוציא את הלקוח - צה"ל - הכי טוב שהוא יכול ולבצע חיסון תקשורתי מוקדם לכל תקלה מבצעית שאמורה להתפרסם.
והערה אחרונה - איש מהבכירים לשעבר לא נשאל: "אם אתה כזה ידען היום כאן באולפן, איך זה שלא הבנת שאנו צפויים לקטסטרופה שקרתה". מסתבר שדוד בן-גוריון צדק באמרו: "אני מכיר מומחים רבים למה שהיה ולא מכיר מומחה אחד למה שיהיה".