החלטתו הטובה ביותר של ראש הממשלה מאז שהקים את ממשלתו הנוכחית הייתה הקמת ועדת השרים ("קבינט" בלעז המיותר) לענייני ביטחון לניהול המלחמה, תוך הסתייעות במומחים לנושא ותוך כוונה לשדר אחדות שהיא חיונית כל כך לעם ישראל המוכה. ההחלטה אומנם נכפתה עליו, אבל במקום החמיצות שהוא משדר הוא יכול היה
להוציא מתוק מעז, לשדר שהוא מתעלה מול גודל השעה ואף מעל עצמו, ולהראות שאיפה כנה לאחדות העם בעת מלחמה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מדבר אומנם גבוהה גבוהה על "ביחד ננצח", אבל שפת הגוף שלו משדרת ריחוק וניכור משני שותפיו לקבינט המלחמה, השרים יואב גלנט ובני גנץ. מדובר בהחמצה שחובה עליו לתקנה לאלתר. מדובר באטימות שחובה עליו להפחיתה. ואגב, רצוי שהן ראש הממשלה והן שר הביטחון יתלהמו פחות, קל וחומר בשעה ש
הניצחון החיוני טרם הובטח וטרם הושג.
החלטתו הגרועה ביותר של ראש הממשלה מאז שהקים את ממשלתו הנוכחית הייתה עצם הקמתה בהרכב זה. שילוב 2 רמטכ"לים לשעבר בממשלה הביא משב רוח מרענן וחיוני לצורך ניהול המלחמה. מינוי שני אלה בולט מאוד על-רקע המינויים הכושלים הרבים המעיבים על הממשלה ופוגעים באופן חמור בתפקודה. נכון, גם ההרכב המפלגתי והאישי של הממשלה נכפה עליו - ליאיר לפיד ולבני גנץ יש
תרומה שלילית רבה לדחיפתו לזרועות "שותפיו הטבעיים" - אבל כל עוד הוא ראש הממשלה,
חובה עליו להשליט סדר בממשלתו ולקרוא לסדר את שריו הסוררים. הדוגמה האחרונה לפי שעה: התפטרותה של מנהלת רשות החברות הממשלתיות לנוכח תפקודו המקומם של השר דוד אמסלם, תפקוד פסול תמיד, על אחת כמה וכמה בימי מלחמה. בושה! קדם לו הבלגן במשרד המשטרה, שחלקו נבע מהסכמים סותרים: מינוי השר איתמר בן-גביר שכלל את סמכותו למנות/לפטר את נציבת שירות בתי הסוהר ומינוי השר גנץ שכלל התחייבות להימנע ממינוי בכירים תוך כדי המלחמה. ככה לא בונים חומה! בשתי הדוגמאות יש מפלס גבוה מדי של אטימות, וחובה להנמיכו.
ראש הממשלה צריך היה לקרוא לסדר גם את שר המשפטים, יריב לוין.
השינויים במערכת המשפט היו - והינם - חיוניים, אבל דרך ביצועם הייתה מגושמת. עיקר הנזק מצד יריב לוין היה הקצב שבו ניסה לקדם את השינויים והאטימות שגילה בהקשר זה. החיפזון והתוצאה: התקשורת המרושעת והמתנשאת, זו שאינה ממלאת את תפקידה, הפעילה את ערוצי התבהלה והתרעלה וגרמה להגדרת השינויים המתבקשים כ"מהפכה". נוצרה ברית בלתי קדושה בין אהרן ברק, אהוד ברק, אהוד אולמרט, דן חלוץ, שקמה ברסלר ומרעיהם, וכך נכשלה הרפורמה. השסע שגרמה ברית זו נוצל על-ידי האויב החמאסי/העמלקי להכות בישראל בחג שמחת תורה.
וראה זה פלא: בעיצומה של המלחמה עוסק ראש הממשלה ב...
חיפוש שם למלחמת שמחת תורה. האם זה מה שחשוב בימים הנוראים להם גרם האויב החמאסי/העמלקי, שנחתו עלינו אחרי הימים הנוראים היהודיים? גם זו אטימות שלא לצורך.
ועוד אטימות שמן הראוי להפחיתה:
הגחמה של אסתר חיות, הנשיאה היוצאת של בית המשפט העליון, אשר מתעקשת להוביל ולכתוב בעצמה את פסק הדין השנוי במחלוקת בעניין עילת הסבירות. אין כל קדושה בכך שדווקא היא תכתוב אותו ודווקא עכשיו. גם זו אטימות שלא לצורך.
תוצאות הבחירות שהתקיימו לפני כשנה גרמו, כבר בעת הרכבת הממשלה הנוכחית, להקמת יצור מסורבל שאיננו "ימין מלא" אלא
גולם שקם על יוצרו. הממשלה הנוכחית כוללת שרים מיותרים רבים בתוך משרדיהם של שרים אחרים, סגני שרים מיותרים על כל צעד ושעל, ומשרדים בזבזניים שאין בהם כל צורך: משרד החדשנות, משרד המודיעין, המשרד לקידום מעמד האישה, המשרד לשוויון חברתי, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד התפוצות, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, משרד הנגב והגליל והחוסן הלאומי, משרד ירושלים ומסורת ישראל, משרד המורשת, ועוד.
טוב יעשה ראש הממשלה אם ביתרת הזמן העומד לרשותו בתפקיד, ולנוכח הצרכים הכבדים הנובעים ממלחמת שמחת תורה ומן הפגיעה בערים וביישובים רבים ובתושביהם, ישתחרר מן השרים הבלתי מוכרים העומדים בראש המשרדים המיותרים. כנ"ל לגבי סגני השרים. כמובן שכל המיליארדים של הכספים הקואליציוניים, שמלכתחילה היו אתנן פסול, צריכים להיות מופנים לאלתר לצרכיהם ולשיקומם של האזרחים נפגעי האויב. כמו-כן, טוב יעשה ראש הממשלה אם יצמצם את המעורבות של בני משפחתו באירועים ציבוריים ובענייני המדינה.
ולבסוף, כדאי שינסה
להראות יותר חום הן כלפי חבריו לקבינט המלחמה - מעשה שיחלחל אל העם בשעת משבר קשה - והן כלפי המשפחות הכאובות של החטופים, שדרישותיהן מובנות, גם אם לאיש אין מענה להן בשלב זה. המשפחות זקוקות להתייחסות, לביקורים, לעידכונים, וגם להסברים מדוע לא ניתן לעדכן, כי אפילו לראש הממשלה אין המידע שהן מבקשות.
וטוב תעשינה המשפחות אם תרחקנה את עצמן מ
המחנה האנטי דמוקרטי, אוסף של גורמים המנסים לרתום את משפחות החטופים לניגוח הממשלה והעומד בראשה, ממניעים פוליטיים פסולים, במיוחד בעת מלחמה. מי שעוד זקוק לתשומת לב וחמימות: משפחות החללים, הפצועים ומשפחותיהם, מאות האלפים שבבת-אחת איבדו את פרנסתם, ומאות אלפי היהודים - לא העזתים - שהפכו ל
פליטים בארצם. השרים המיותרים הרבים כל כך יכולים לפחות להשתתף בלוויות הרבות ובניחום אבלים.
ואחרון אחרון חביב, צה"ל וגורמי הביטחון האחרים. אלה זקוקים וזכאים
לגיבוי ולעידוד של ראש הממשלה במשימתם הקשה.