כשהטקטיקה הופכת לאסטרטגיה אזי משהו פגום מאוד בניהול המערכה.
לאחר הדיון במה שקרוי "הקבינט מדיני ביטחוני" ביום חמישי האחרון ב-4.1.2023, ראינו כיצד בני גנץ ורעיו ב"מחנה הממלכתי" נוהגים כאשר הדבר היקר ללבם, מערכת הביטחון, מקבל מטר של יריקות מאיתמר בן-גביר, בצאל סמוטריץ', מירי רגב ודודי אמסלם. הם פותחים את המטריות. הטקטיקה אצל הרמכ"ל לשעבר הופכת לאסטרטגיה. העמדה המאופקת שלו אמורה להבטיח לו את הנהגת המדינה, והרקורד של בני גנץ בשום אופן לא מתבסס על העיקרון כי מי שלא עושה כלום - לא עושה טעויות. הוא אדם עתיר הישגים ותעוזה. בכל זאת, דומני שכאן מצויה אצל גנץ טעות קולוסאלית. הציבור שסובל שנים מתת הנהגה כאוטית רוצה לראות מנהיג נחוש בעל השראה ודומני שגנץ מאז השותפות עם ביבי בממשלה קודמת ועכשיו במסגרת קואליציה מלחמתית אינו מפגין, לפחות לא במידה ראויה, לא מנהיגות נחרצת וספק אם השראה. הוא נהנה יותר משפל של ביבי בדעת הקהל מאשר בזכותו להיות מנהיג שקובע עמדה ברורה, חד-משמעית.
זה קטע מתוך סרטון שפרסם אתמול בני גנץ בהתייחסו להתקפות על הרמטכ"ל ומערכת הביטחון.: "זוהי... חובתו של דרג מדיני לשאול שאלות ולאתגר. מה שקרה אתמול היה התקפה ממניעים פוליטיים בעיצומה של מלחמה. השתתפתי בישיבות קבינט רבות - התנהלות כזו מעולם לא הייתה, ואסור שתהיה. הקבינט היה צריך לדון אתמול בתהליכים אסטרטגיים שישפיעו על המשך המערכה ועל ביטחוננו בעתיד. זה לא קרה, והאחריות על כך היא על ראש הממשלה. עליו האחריות לתקן, ולבחור - בין אחדות וביטחון לבין פוליטיקה. אם מה שחשוב כעת זה ביטחון ואחדות, עלינו לקיים את הדיון המהותי להמשך הלחימה ובהקדם".
בליכוד השיבו לדבריו של גנץ: "חובתו של הקבינט המדיני ביטחוני היא לשאול שאלות ולקבל תשובות. זאת לא פוליטיקה. בעת מלחמה, כשהעם מאוחד, מצופה מגנץ לנהוג באחריות ולהפסיק לחפש תירוצים להפר את הבטחתו להישאר בממשלת האחדות עד לסיום המלחמה".
בזה נגמר העניין, כמו במקרים קודמים. בפוסט שכתבתי ב-11.12.2023 התייחסתי ל"מיטת סדום" של בני גנץ בכך שבתוך המחנה הממלכתי הוא חסום על-ידי שותפיו בפנים "תקווה חדשה", שהמכנה המשותף שלהם עם הקמת המחנה היה ההתנגדות לרפורמה המשפטית. לדעתי גם במקרים קודמים כמו העברת תקציב שערורייתי שמעניק מאות מיליונים לחרדים ולהתנחלויות במקום למאמץ המלחמתי, בני גנץ צריך היה, למצער, להשעות את פעילותו בממשלה הזאת. ככלות הכל העדיפות הציבורית לראות את גנץ ראש הממשלה במקום ביבי, כפי שמלמדים הסקרים, אינה הודות ל"מחנה הממלכתי". הם אשראי ייחודי לגנץ. אז מה הרתיעה? לאחר הפסיקות האחרונות של בג"ץ העילה של שותפות עם "תקווה חדשה" למעשה לא קיימת. מנהיג שבוטח בעצמו היה עושה צעד גם אם זה יגרום לפירוק השותפות עם "תקווה חדשה". נראה מה יעשו גדעון סער, זאב אלקין וחבריהם. אבל ברור שהעם ייצא לרחובות ולכיכרות. הם אלה שיעשו את המלאכה.
קיימת לכאורה רק הסיבה שכל עוד התותחים יורים - המוזות, הפוליטיות, שותקות. טעות חמורה במציאות שלנו. ואם למישהו היה ספק בכך כי ממשלה מטורפת שערורייתית זאת פוגעת במאמץ המלחמתי באה ההתקפה השחצנית מצד רביעיית תיאטרון הבובות בהפקתו של ביבי, נגד הרמטכ"ל ומערכת הביטחון. ליבי עם הרמטכ"ל הנבון, האמיץ וישר הדרך, כשהוא צריך להשתתף בישיבות של החבורה הליצנית המופקרת הזאת. הציבור הרחב שמע על כך. היא הוכיחה לכולנו, אם דרושה עוד הוכחה, כי כל רגע שממשלת זדון זאת שולטת היא מהווה מכשול לניצחון ולשלום וסכנה למדינה. הליכה על בהונות היא יעילה אם היא חלק מן השיקולים הטקטיים, אבל בשום אופן לא כחלופה למדיניות וכפי שציינתי גם לא שמענו מגנץ דבקות בעיקרון של וון-קלאוזוויץ לגבי הצעדים המדיניים לאחר המלחמה. שר הביטחון נתך לכך ביטוי בדברים שלו ביום ה' האחרון שלא ישראל היא שתנהל את הרצועה אלא קואליציה פלשתינית ערבית בשיתוף ארה"ב. לא לפי התרחיש של ביבי. גנץ שותק.
"ארץ נהדרת" במקור
ביידיש יש פתגם "טאטע די לאכטס, איין ברוך צו דאיין געלאכטער" - אתה צוחק, אבא, אבוי לצחוק שלך. זה היה בתיאטרון הבובות בישיבה ביום ה' בלילה שבמהלכה ראשי מערכת הביטחון ובראשם הרמכ"ל עזבו את הישיבה לאחר דבריהם שלוחי הרסן, כדרכם של סמוטריץ', בן-גביר, רגב ואמסלם. יוסי כהן, לשעבר ראש המוסד, אמר בראיון לכאן רשת ב: "בכל שנותיי לא זכור לי אירוע כזה. זה ברור לכולם שכל התחקיר הזה (בתוך צה"ל) חייב להתקיים בצורה מעמיקה, לא צריכה להיות דרמה גדולה כ"כ סביב הכרזתו על האנשים שיבצעו זאת על-פי שיקול דעתו. לא צריך לסכן את הרמטכל בריב ומדון, הייתי מצפה מכולם להתנהג אחרת".
להלן כמה ציטוטים כפי שהועברו ב"כאן 11 ":
ראש האופוזיציה יאיר לפיד כתב בחשבון שלו ברשת החברתית X: "ההדלפות מהקבינט אמש הן חרפה ועוד הוכחה שהקבינט הזה מסוכן. מדינת ישראל חייבת להחליף את הממשלה והעומד בראשה. האנשים האלה אינם ראויים להקרבה ולגבורה של לוחמי ולוחמות צה"ל, ולא יוכלו להוביל הכרעה אסטרטגית. הם צריכים ללכת עכשיו".
חברת הכנסת קארין אלהרר הגיבה גם היא בחשבון שלה ברשת החברתית X: "שרים שמשתלחים ברמטכ"ל ובצבא בישיבת קבינט, באמצע מלחמה, זו חרפה שמעידה על אובדן הדרך. ולא. זו לא ביקורת מותרת זו השתלחות. אם מישהו עוד לא הגיע למסקנה שהממשלה הזו צריכה לסיים את דרכה, זו הוכחה נוספת. נכשלתם, הפקרתם, אתם לא ראויים לעם הזה. לכו הביתה".
חבר הכנסת הרב גלעד קריב: "אחרי ליל החרפה בקבינט הביטחוני, אין מה להשחית מילים על רגב, אמסלם ובן-גביר. גם לא על נתניהו. סימני הקריאה צריכים להיות מופנים לאותם חברי כנסת בליכוד, לראשי הערים של הליכוד, לחברי הכנסת והשרים מן העבר, לפעילים מרכזים של המפלגה, שיודעים היטב את עומק הטירוף ואת גודל הסכנה. הם היעד האמיתי לביקורת. הם אלו שהשתיקה הופכת לאות קין על מצחם. להם צריך לומר: קומו ועשו מעשה. שעון החול אוזל. זכרו את מאמר חז"ל: 'ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש'".
להיות איש, בן אדם, מענטש - זה דבר והיפוכו אצל בן-גביר והפטרון שלו. לפי "כאן 11 "במהלך ההתנפלות על הרמטכ"ל ומערכת הביטחון ביבי נראה נהנה. ככלות הכל הוא ה-Puppeteer, זה הליהוק שלו לתיאטרון הבובות והוא שמושך בחוטים לא כשהוא מוסתר אלא בחוץ, גאה על האומנות שלו. אשר לשותפות בממשלה של "המחנה הממלכתי" - גם לכך יש פתגם ביידיש וזה התרגום: "מי שהולך לישון עם כלבים אל יתפלא שהוא קם בוקר עם קרציות".