פני המערכה, אור וצל
מפקד שייטת-13 בדימוס דניאל הגרי התגלה הלילה כרב החובל המעולה שידעה דוברות צה"ל בעיתות מלחמה ושלום מאז שנות ה-70' של המאה ה-20'. הספינה המילולית שהופקד עליה נאבקת מאז 7 באוקטובר בסערה גבה גלית, ומאיימת לרדת למצולות.
מאז יצא צה"ל למערכה ההתקפית התחזקה בעורף התחושה כי משהו במכונה הצבאית לקוי, אינו פועל כסדרו, איטי, מהסס, ואולי ברגעים מסוימים גם להפך - ממהר ללחוץ על ההדק כפי שאירע באסון הירי בשלושה החטופים.
בהסבריו עלה בפיו של הגרי לשכנע צופה ספקן כמותי כי משך הזמן הנדרש ללחימה בשטח כה קטן אינו פרי כישלון צבאי אלא כורח מוצדק להפעיל את החטיבות הלוחמות לאיטן, עקב בצד אגודל, לא להיחפז אבל גם לא להירתע אלא ליצור איזון בין שתי מגמות חיוביות אלה.
צופות וצופים שניתן להגדירם כ"מיטיבי לכת" למדו במעקב קפדני אחרי הסברי הדובר כי אין דרך אחראית מזו לחתור למירב ההישגים הסבירים. צה"ל לחם רובע אחר רובע, בניין אחר בניין, קשוב לא רק לרצון הטבעי לצמצם את הפגיעה בחיילים אלא להביא גם בחשבון את המצוקות המדיניות, וכמו במקרים רבים בהתנהלות האנושית בשדה הקרב ובחיים האזרחיים ההישג המירבי הוא בדרך כלל אפור ושגרתי ומוגבל בזמן.
תפקידו של הגרי קשה שבעתיים מכל קודמיו מפני שצה"ל יצא למערכה הכפוייה עליו מעמדת נחיתות חסרת תקדים ובתחושה מובנת של אישום עצמי; ומפני שהוא כפוף לממשלת פוחזים שכמה משריה שולוחי רסן, והגרוע מכל הוא שהעומד בראשה בנימין נתניהו תואר בפי כתבים אמינים כמי שנהנה מגסות הרוח של שריו המחוספסים כלפי הרמטכ"ל הרצי הלוי. לפי דיווח בערוץ-12 בערב שבת הפנה מישהו בקשה לביבי להפסיק את השיסוי של שריו בהרצי, וראש הממשלה נענה לכאורה בחיוב ואמר "עליי", ואין קול ואין קשב, שוב הבטיח בריקנות שאופניינית לו.
המסיכה האקדמית בארצות הברית
המיליארדר ביל אקמן גרם לפיטורי נשיאת הארווארד קלודין גיי, שלא רק סירבה לגנות את האנטישמיות שבהשמדת ישראל אלא גם נתפסה כמי שהעתיקה בצורה בלתי נאותה ממחקרים של אחרים למאמריה המקצועיים.
פעולת הגמול לא איחרה להגיע. התברר כי גם רעייתו נרי אוקסמן לקתה בפגם דומה בעבודת הדוקטור שהגישה ל-M.I.T . גם אגדת האקדמיה האמריקנית העליונה, ה-IVY LEAGUE נפרמת.