מדינת ישראל אינה שונה ממרבית אומות העולם בכך שרוב האוכלוסייה החזקה מתרכזת במטרופולין וככל שמתרחקים ממנו, כך גם האוכלוסייה דלילה וחלשה יותר. מגמה זו אופיינת לארצות הברית, שם רוב האוכלוסייה החזקה מרוכזת בחוף המזרחי, בין בוסטון לוושינגטון ובחוף המערבי, בין סן פרנסיסקו ללוס אנג'לס.
כך גם במדינות אירופיות דוגמת בריטניה וצרפת, שם קיימת דומיננטיות רבה למטרופולין לונדון ופריז, זאת לעומת המחוזות המרוחקים, הדלילים והחלשים יותר.
היתרון היחסי שלנו לעומת הדוגמאות שצוינו לעיל הוא דווקא בממדים הקומפקטיים של המדינה, שהם שווי ערך למחוז בינוני בבריטניה או בניו ג'רסי, אחת המדינות הקטנות ביותר בארצות הברית. ממדים צנועים אלה יוכלו בהחלט לאפשר בעקבות מלחמת עזה תהליך חכם של פיזור אוכלוסייה והפיכת הוואקום שנוצר בנגב המערבי ובגליל להזדמנות.
המודל המומלץ לטעמי הינו הפוך לחלוטין מזה שממשלות ישראל לדורותיהן ניסו ללא הצלחה, בעיקר באמצעות דיור מוזל והטבות מס נקודתיות למורים ובעלי מקצועות חופשיים. בניגוד לניסיונות לא מוצלחים אלה, צריך להתחיל דווקא מכל מה שקשור לתשתיות - תשתית תחבורה, תעסוקה, חינוך וקהילה.
הניסיון רב השנים מלמד כי הקושי להביא אוכלוסייה חזקה לנגב ולגליל, היה לאו-דווקא כלכלי. נהפוך הוא: הדיור והמחייה הזולים לאין שיעור לעומת המרכז, היו אמורים להיות מנוף ראוי. אולם, וזה אולם גדול, בסופו של יום מה שהרתיע רבים היה בעיות "טכניות", דוגמת הצורך להחזיק שתי מכוניות כדי לנוע בדרכים שעות ארוכות מדי יום ביומו אל העבודה במרכז הארץ.
ברור בעליל כי חיבור של מערכת היסעים זמינה ומהירה שתקשר את הנגב המערבי והגליל למרכז הארץ ובד בבד יצירה הדרגתית של מקומות תעסוקה איכותיים חלופים מחוץ למרכז, עשויים להוות נקודת מפנה.
בד בבד שימת הדגש על משיכת מיטב האוכלוסייה האיכותית מהמרכז, כולל, למשל, בעזרת הטבות ארוכות טווח למפעלי הייטק טק וכו', יעניק לא רק תמריץ ראוי, אלא ישנה גם את התפיסה התודעתית לגבי כל מה שמחוץ ל"מדינת תל אביב".
ברור שלצד זאת גם לנושא הביטחון האישי והקולקטיבי תהיה משמעות מרחיקת לכת, במיוחד בתקופה הקרובה והוא יהווה הכרח לתפנית המתבקשת. כך או אחרת, המלצתי למקבלי ההחלטות כי כבר היום, כשהמלחמה בעזה עודנה נמשכת במלוא עוזה, יתוו תוכנית ברורה שעיקרה לא יהיה מהזווית של "שיקום העוטף והגליל", אלא גם ובעיקר ראייה אסטרטגית כוללת של הדרך בה אנו רואים את פניה של מדינת ישראל בדורות הבאים והדרך בה אנו פורצים סוף-סוף את תקרת הזכוכית של מדינת תל אביב!