הציבור הישראלי מפוצל, לא לימין ושמאל ואפילו לא בין תומכי נתניהו למתנגדיו. קו החלוקה היום שונה בתכלית. יש הדורשים שחרור החטופים כולם, כאן ועכשיו, כאילו שהדבר אפשרי. אילו היה הדבר אפשרי, הציבור הישראלי וממשלתו הנבחרת היו מסכימים למחירים גבוהים ומסוכנים ובלבד שיהיו "סבירים", כאשר גבולות "הסביר" כבר נמתחו הרבה מעבר לנסבל. לעומתם יש הגורסים שאין סתירה בין המשך הלחץ הצבאי על האויב ואף הגברתו לבין שחרור החטופים, מתוך הבנה שרק לחץ צבאי אדיר, משולב במצור ממשי על האויב, יכול לגרום לאויב להתרכך, להקל את תנאיו ותכתיביו ולשחרר את החטופים. אבל, יש גם מי שמטרתם העיקרית שונה בתכלית. מטרתם היא הפלת ראש הממשלה. כל השאר משני בעיניהם, כאילו שהפלתו של ראש ממשלה נבחר באמצעים שאינם דמוקרטיים היא חזות הכל ומקדשת את כל האמצעים. לשם כך הם פועלים באמצעים שונים, פוליטיים ואחרים, כדי לקדם את מטרתם. אין לפטור את נתניהו בלא כלום. גם הוא עוסק בפוליטיקה בשעת מלחמה, גם מתנגדיו עוסקים בפוליטיקה בשעת מלחמה, גם בית המשפט העליון בהתנהגותו המנותקת מהמציאות עוסק בכך. אבל, מי שמנסה לחטוף את משפחות החטופים ולרתום אותן למערכה פוליטית אנטי דמוקרטית שאותה הוא מנהל עושה את המעשה החמור ביותר. מי שעושה כך פוגע בראש ובראשונה בחטופים הסובלים ובמשפחותיהם הכאובות. מי שעושה כך משדר לאויב קרע וחולשה, במקום אחדות ונחישות, בגלל שמטרתו העיקרית שונה בתכלית. בשלב זה של מלחמת שמחת תורה החמאס טרם הגיע למצב שהוא מתחנן על נפשו ומוכן לשחרר את החטופים והשבויים ללא תנאי. להפך. בשלב זה ישראל היא זו שמבקשת עסקה בתנאים שאותם מכתיב האויב. בשלב זה ישראל, "המעצמה האזורית", היא המורתעת, היא המגמישה את עמדותיה שוב ושוב והיא הנחלשת עקב לחצים מבית ומחוץ. כל עוד ניצחון ישראלי במלחמה הוא חיוני אבל אינו מובטח אין אפשרות לדון בסוגיית "היום שאחרי". יש הבדל עצום בין "היום שאחרי" שבו ישראל נמצאת במצב של ניצחון ברור לבין "היום שאחרי" שבו החמאס עומד על רגליו ומתנה את תנאיו. לפיכך דיון היום בסוגיה זו הוא חסר משמעות. קודם כל יש להכריע את האויב. בנסיבות הקיימות ארה"ב מעניקה לישראל תמיכה נרחבת בתחומים שונים ובמקביל עוקדת את ישראל על המזבח ההומניטרי ומגבילה באופן חמור את ריבונותה. במלחמות השונות הייתה זו ארה"ב שמנעה מישראל את מימוש הישגיה בשדה הקרב: מלחמת הקוממיות, מלחמת קדש, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, ועוד. והיום היא מונעת מישראל את האפשרות להטיל מצור יעיל על האויב. הסיוע ההומניטרי העצום הניתן לאויב פוגע מאוד ביכולתה של ישראל להטיל מצור יעיל על האויב, עד הכרעתו. כאשר ידי ישראל נכבלות על-ידי בעלת בריתה היחידה והיא גם זו שמנסה להכתיב לישראל שלטון של ארגון טרור אחר בעזה, רשות הטרור הפלשתינית. ככל הנראה לא יהיה מנוס מבירור נוקב של מערכת היחסים איתה, עם כל הכבוד לתרומתה לישראל.