סולם הידיעות המאוסות
ג'ו ביידן אומר כי בנימין נתניהו הבטיח לו כי אינו שולל הקמת מדינה פלשתינית. אני מאמין לו. אך זה לא חשוב. ביבי לא שלל הקמת מדינה פלשתינית בנאום בר-אילן ובקבלו את תוכניתו של דונלד טראמפ, ולא היה בכך קורט של כוונה. כך גם הפעם. הוא מתעתע בנשיא האמריקני כבקודמיו.
ההתנהלות שלו הביאה על ישראל תוצאה חמורה. סנאטור ממדינת מרילנד בארצות הברית, שיש בה השפעה יהודית חזקה, כריס ואן הולן גייס כבר 18 עמיתים ממפלגתו להתנות את המשך הסיוע הביטחוני של ארצות הברית לישראל בהתנהלותה על-פי הערכים הדמוקרטיים של אמריקה.
לא ייאמן לאן נתניהו ורון דרמר דרדרו את יחסינו עם ארצות הברית, ועוד ידם נטויה.
אלה הידיעות החמורות של היממה האחרונה. הידיעה המאוסה הובאה הלילה מפי העיתונאי ירון אברהם.
זוכרים כיצד מירי רגב - מאדאם פופקורן - התנפלה על הרמטכ"ל הרצי הלוי? ביבי כביכול לא היה שותף לגסות הרוח למרות שמייד נפוצו שמועות שהיה זה מארב מתוכנן מטעמו. הלילה ציטט אברהם איש מקצוע בכיר, שדיווח כי מיד לאחר אותה ישיבה, כאשר ביבי ורגב לא הבחינו מי בסביבתם, אמר ראש הממשלה לגברת פופקורן כי "עשית עבודה טובה". הוא הכחיש. היא הכחישה. אפילו חלק ניכר מהביביסטים מאמינים למי שאני מאמין. זה בלתי נסבל. אני מציע לראשי הרשימה ממלכתית להיוועד עם יש עתיד וישראל ביתנו, ולהציע במשותף לליכוד את ההצעה הבאה:
אם תדיחו סוף-סוף את האיש הכושל הזה, שאינו מהסס לשקר ולקחת לעצמו אשראי שאינו שלו, מראשות הממשלה - אנחנו, קואליציה ואופוזיציה מתחייבים לאפשר לכם להרכיב ממשלה חדשה, ונתמוך בה שנה תמימה, לפחות. מי? אתם, הליכוד תבחרו לפי סדר הא"ב: יולי אדלשטיין, יואב גלנט, ישראל כ"ץ.
רק צעד כזה יאפשר לליכוד להתאושש מן המפולת שהמיט על עם ישראל ועל עצמו. בעוד שנה יוכל להתייצב למערכת הבחירות בלי הצונאמי והטורנדו והתוהו-ובוהו (בעברית החדשה - כאוס) שעודד וטיפח נתניהו.
נתיב הפילים האירני
סיפרתי זאת כבר אין ספור פעמים, ואחזור ולא אוסיף: כאשר רוסיה הסובייטית נחלצה במלחמת ההתשה, 1970, לשגר מטוסים להילחם בחיל-האוויר הישראלי לאורך תעלת סואץ נקבעה לי פגישה עם משה דיין על המרפסת במלון המלך דוד.
בממשלה היו שרים ובצה"ל היו קצינים בכירים ששמחו מאוד. הנה יעלה בידי צה"ל להוכיח כי טייסיו יעילים ומוצלחים מאשר אלה שבשרות האימפריה הקומוניסטית הגדולה. אך דיין לא עלץ. הוא אמר כי ברור שבמידת הצורך חיל-האוויר ייכנס לקרב גם עם המיגים הסובייטים. אבל אין סיבה להתרונן. להפך. צריך לנהוג כמו "בנתיב הפילים". מה זה? שאלתי.
כאשר אדם נקלע ליער והפילים משתוללים ראוי לו להצמיד את אוזנו לקרקע ולהאזין היטב להלמות מהירותם. הזהירות מפני הפילים חיונית. והנמשל? ובכן אין סיבה לראות בקרב ישיר עם טייסים סובייטים עילה להתרוממות הרוח.
מדוע אני חוזר למה שאירע לפני כ-53 שנים בעוד דיין שר הביטחון ואני הכתב המדיני של הארץ? מפני שאני מציע לממשלה המטורללת של ישראל לנהוג כמו על נתיב הפילים בכל פעם שמחליטה לחסל קצין או בכיר אירני. לא שזה אסור. לא שזה מיותר. לעתים הדבר נחוץ ויש לבצע. אבל, אנא, כמו על נתיב הפילים.