ביום שישי שוגר טיל חות'י למיכלית בריטית. ים סוף הפך מאז נובמבר לזירה נוספת במלחמת ה"פרוקסיז" (השלוחות) של אירן נגד ישראל ונגד ארה"ב והמערב. החות'ים קושרים זאת במלחמה בעזה, אך למעשה זה חלק ממתקפה כוללת בהכוונת אירן נגד אינטרסים מערביים, בעיקר אמריקניים ובריטיים ברחבי המזרח התיכון, שכוללת גם פיגועים של ארגוני טרור שיעים בחיילים אמריקניים. תגובות האמריקנים היו עד כה מתונות יחסית - מתוך ראייה למנוע התלקחות אזורית שלדעתם עלולה להוביל למלחמה נגד אירן עצמה. אך הריגת שלושה חיילים אמריקניים בגבול סוריה-ירדן על-ידי כטב"ם של מיליציה שיעית עשויה לשנות זאת.
לוושינגטון אין אומנם אשליות לגבי תפקידה של אירן בארועים, אך בשלב זה כוונתה להגיע עימה למידה של הבנות לרבות בנושא הגרעין. ואם ניתן להגדיר את מדיניותה עד לזמן האחרון כ"תחזיקו אותי", הרי שעם התגברות הלחץ מצד הרפובליקנים בקונגרס ומגורמים אחרים לנקיטת אמצעים תקיפים יותר נגד המתנכלים לה, זה עשוי להשתנות. התוקפנות החות'ית בים סוף הייתה נקודת תפנית מבחינה זאת, שכן בנוסף לסיכון האסטרטגי שבה היא עורמת בעיות נוספות על כלכלת העולם בתקופה מאתגרת בלאו הכי מבחינה זאת. ארה"ב הודיעה על הקמת כוח ימי בינלאומי, בפועל אמריקני-בריטי, להבטחת חופש הספנות בים סוף ומאז מתבצעות כמעט מדי יום תקיפות אוויריות מסוגים שונים כלפי החות'ים, בים וביבשה.
החלטת ממשל ביידן לפעול צבאית אומנם נתקלה בהתנגדות חריפה מצד האגף השמאלני במפלגה הדמוקרטית בקונגרס (שמתנגד לכל פעולה שנחשדת מצידו כסיוע לישראל) וראשת הקבוצה "הפרוגרסיבית" בבית הנבחרים פרמילה ג'ייפאל אפילו טענה שזו "הפרה בוטה של החוקה", אך הממשל שלף תקדים מלפני 220 שנים כשאמריקה בראשות הנשיא ג'פרסון פעלה בכוח נגד שודדי הים הצפון-אפריקנים שהתעמרו בספינות סוחר אמריקניות בים התיכון - מסתבר שלפעמים טוב לדעת היסטוריה... יעילות הפעולות בשלב זה איננה ברורה, אך יש להניח שעוצמתן תיגבר בימים ובשבועות הקרובים.
ים סוף איננו דרך ללא מוצא ותעלת סואץ בקצהו הצפוני היא המעבר העיקרי לסחורות מהמזרח הרחוק לאירופה ולמקומות אחרים. חרף העימותים הפוליטיים, העולם עודנו גלובאלי מבחינה כלכלית ובים סוף עובר 40 אחוזים מהסחר בין אסיה לאירופה ו-15 אחוזים מתנועת האוניות, כך שהארכת הנתיב מסביב לאפריקה מביאה להאמרה מיידית של מחירי התובלה והביטוח הימי ולדחיית מועדי האספקה — ובסופו של דבר לעליית מחירים בסופר ולהאצת האינפלצייה — לא חזות רצוייה ובפרט בתקופת בחירות.
רצה הגורל שגם תעלת פנמה המחברת בין מזרח אסיה למזרח ארה"ב חסומה חלקית מסיבות שבטבע ושהמלחמה באוקראינה פוגעת בהובלה בים השחור וממנו לים התיכון — ונוצר משבר עולמי של ממש. הסובלת העיקרית ממה שקורה בים סוף היא מצרים שחלק גדול מתקציבה ניזון מדמי המעבר בתעלת סואץ, אך כדי לא להצטייר כמי שפוגעת בסולידריות עם הפלשתינים היא נמנעת מליטול חלק במאמץ המערבי נגד החות'ים.
נפגעת ראשית נוספת היא סין, והמשבר בים סוף חושף את מלוא הבעייתיות של כלכלתה מוטת היצוא שלה ש-60 אחוזים ממנו הוא לאירופה. היא אכן מודעת לבעיה ובשבוע שעבר קראה לכל הצדדים הנוגעים בדבר, אך מבלי לנקוב בשמות, "להבטיח את ביטחון הספנות בים סוף". סין מקבלת חלק גדול מהנפט שלה מאירן והיא שותפה בכירה בציר המדינות שכולל את רוסיה, אירן וקוריאה הצפונית ולכן שיקוליה הם כלכליים ומדיניים כאחד ועדות לכך היא החלטת חברת הספנות הסינית "קוסקו" להפסיק לשוט לישראל. וושינגטון פנתה לסין שתפעיל את קשריה עם אירן כדי לבלום את החות'ים, אך העלתה חרס וממילא היה ברור שבייג'ין הייתה קושרת זאת במחווה אמריקנית בנושא טאיוון ולכך וושינגטון לא הייתה יכולה להסכים.
המשבר בים סוף הביא במערב להערכות חדשות לגבי חשיבות זרועות הים שלו, ובפרט של צוללות, להרתעת גורמים טרוריסטיים מסוג החות'ים ופוטנציאליות גם נגד יריבות רציניות יותר. כפי שנכתב באחד העיתונים: "האפשרות של מלחמה ימית בעצימות גבוהה מעלה את חשיבות הצוללות מאחר שאמצעי המעקב החדשים וכלים מדויקים מונחים מרחוק מסכנים ציי מלחמה רגילים כשצוללות פגיעות הרבה פחות". אמריקה, בריטניה ואוסטרליה, לדוגמה, כבר הסיקו מסקנות מעשיות ואוסטרליה תקציב בעשורים הבאים מילארדי דולרים לשכירת צוללות גרעיניות מארה"ב ולבניית צוללות במספנות בריטיות.
ישראל היא מיני-מעצמה יבשתית ואווירית - אך למרות שכתוב בתנ"ך "זבולון לחוף ימים ישכון", לא ימית. זה חייב עכשיו להשתנות כתוצאה מכורח אסטרטגי להבטיח את שרשרות האספקה אליה וממנה, את בארות הגז ואת רשתות התקשורת וצינורות הגז התת-ימיים המתוכננים. בזמנו התקיים ויכוח, לא נעדר סממנים פוליטיים, על מספר הצוללות שחיל-הים צריך לרכוש, ועכשיו כבר ברור שצדק מי שהחליט על מספר יותר גדול מכפי שתוכנן בתחילה - הוכחה שדרג מדיני בעל הבנה אסטרטגית וגיאופוליטית מקיפה מטיב לפעמים לראות את פני העתיד מהדרגים "המקצועיים", כביכל.