אני מודה שנשאבתי לתוך רומן היסטורי זה אודות יפן, של טרום היותה לאומה מודרנית. עם זאת עליי להודות שחלק מרומן מרתק זה דורש ריכוז רב, במיוחד הפרטים הנוגעים להתפתחויות הפוליטיות - מרד במוסכמות מסורתיות והפלת המשטר החונק של המיקאדו והשוגון. לעצם העניין, הארץ הטהורה נעה סביב אדם ושמו תומס בלייק גלובר (1838-1911). גלובר נולד וגדל באברדין, סקוטלנד. בגיל 21 גלובר התקבל לעבודה בחברת סחר ענקית - ג'רדין מתיסון - ועבר לחיות בנגסאקי, יפן (1895). את חייו סיים בטוקיו. אלן ספנס מפגיש אותנו בתחילה עם תומיסבורו גלובר, בנו של גיבור הספר, תומס גלובר. תומיסבורו מתגורר בבית המפואר שבנה אביו ליד נגסקי שנים רבות קודם לכן, והשנה היא 1945. העיתוי - לאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסקי, והחרבתן. בהמשך, ספנס מחזיר אותנו לתקופה בה החל גלובר את הקריירה שלו - מחצית המאה ה-19.
הרושם הראשוני הוא של רומן רווי פרטים היסטורים מרתקים ומעוררי הערצה אודות הישגיו של גלובר ביפן במשך 52 שנים. למרות שקורותיו של גלובר מצויים בוויקיפדיה, אין כמו רומן היסטורי איכותי להגיש לקורא תמונה צבעונית איכותית על האיש והתקופה.
גלובר הצעיר ניחן באישיות מעודנת ובה בעת סקרנות ומוטיבציה "לטרוף את החיים" ולהגשים חלומות שמעטים, אם בכלל, טוו והגשימו. בגיל כה צעיר ועם יכולות בלתי נתפסות, גלובר כובש את העולם, תרתי משמע. תוך שנים מעטות יוצא לו שם של מצליחן, בעל חזון, וחוש מסחרי יוצאי דופן, בעל כישרון לשפות, בעל אינטואיציה, ומעל לכל - יכולת לחזות מראש את סיכוייו בעסקה ולבחור באופציה המתאימה. כושר התמרון שלו ביחסי אנוש ובעולם המסחר הוא כה יוצא דופן, שהוא מצליח לחולל תמורות היסטוריות משמעותיות במבנה החברתי, תרבותי ופוליטי של יפן, שיהפכו אותה לבסוף לאומה מודרנית.
עמיתיו היפנים של גלובר העניקו לו כינוי יפני - גוראבה. לצידו כיכבו מספר נשים שהטביעו חותם על חייו, כמו גם חברים ואויבים. הכינוי גוראבה הלם את אישיותו יותר מהשם שניתן לו בלידתו, גלובר. זאת מהסיבה שגלובר השתלב והתערה היטב בסביבה החברתית היפנית שבתוכה הוא חי. הוא הזדהה עם מאוויי השבטים והסמוראים, שלנוכח הישגיהם הטכנולוגיים והמסחריים של חברות הענק - שהגיעו ליפן ממדינות כמו בריטניה, ארה"ב, צרפת והולנד - היה ברור למקומיים הללו שיפן חייבת לעבור מטמורפוזה. היה זה גלובר שסייע למקומיים להיפטר מהמבנה החברתי והפוליטי שאבד עליו הקלח - הקיסרות (המיקאדו) ושלטון היחיד של השוגון. גלובר היה הגורם הממתן בין השבטים היריבים של יפן, והיה מעורב במאמץ למציאת פתרון שיעלה את יפן על דרך המלך, כך שתהפוך לאומה מודרנית.
עובדתית, מרבית החברות העסקיות הזרות שהשתקעו ביפן הגיעו לכאן כדי לצבור הון או כדי להגשים שאיפות קולוניאליסטיות. מהבחינה הזאת גלובר לא היה שונה מהם. גם הוא קיווה להצליח ולהגיע למעמד של איל הון. ואמנם, הוא צבר הון רב, הפסיד הון רב, וחוזר חלילה. במקביל ליוזמותיו וביצועיו בעולם המסחר, גלובר גילה רגישות רבה כלפי חבריו המקומיים, ובמיוחד כלפי שאיפותיהם של השבטים לקעקע את האפיונים הימי ביניימיים של יפן באותה תקופה. ראויה לציון התייחסותו ורגישותו כלפי הנשים שבחייו. גלובר התייחס אל כולן בכבוד, התעניין בגורלן, העניק להן יחס הוגן, והשתדל לפצות אותן על כל עוגמת נפש שגרם להן.
עניין רב מצאתי בתיאורים המתייחסים אל התרבות ומנהגי המקום, האמונות, הנורמות החברתיות, השמרנות האדוקה והיופי האסתטי שהיפנים סגדו להם. התפעלתי מהטקסים המתוארים ברומן, לרבות טקס ההוצאה להורג, והתפקיד שניתן לנדון למוות עצמו, מה שאפשר לו למות בכבוד. התפעלתי גם מהפרטים הכלולים בהכנסת אורחים, שהייתה נהוגה באותם ימים של המאה ה- 19. מנהגי הכנסת האורחים ב'ארץ הטהורה' היו שכיחים באותה מידה באירועים חברתיים ועסקיים. הכנסת האורחים הייתה מלווה באווירה של הדרת כבוד ואירוח כיד המלך. לעתים קרובות, נמשכו המפגשים שעות על גבי שעות, והיו מלווים בסיור באחוזות המטופחות של ראשי השבטים. כל אלו היו חלק בלתי נפרד מהכנסת האורחים המסורתית, והעצימו את משמעות המושג "הארץ הטהורה".
הרומן ממחיש, מעל לכל, את אופיים של היפנים ומקומו המרכזי של הכבוד בתרבותם. מטבע הדברים אחד המאפיינים בתרבות היפנית הוא הקיצוניות. היא תופסת מקום נכבד כך שהאכזריות נוטה לקיצוניות יתר, בדיוק כפי שגינוני הכבוד מתאפיינים בקיצוניות. גם בתחום האסתטי - כאז כן כיום - ניכרת קיצוניות: כולנו מזהים כיום את היופי האסתטי של הפארקים והגנים המרהיבים שהיפנים מטפחים, את האסתטיקה המיוחדת שהם משקיעים בעטיפות של מתנות למיניהן ומוצרי בר-קיימא, לרבות דברי אמנות.
לסיכום, לזכותו של גלובר רשומים הישגים רבים, ביניהם הכנסת כלי נשק לשימוש ביפן, הודות לתושייתו והונו. הצטיידות בספינות מלחמה ומספנות שנבנו ויובאו ליפן לרוב במימונו האישי. זאת עד אשר התפתחה תעשיית הייצור המקומית של תוצרים אלו. גלובר יזם ייבוא של מסילות ברזל ליפן, לרבות קטר הפועל על מנוע קיטור. גלובר הקים מכרות פחם משוכללים וגם נעשה שותף פעיל בתעשיית הרכבים מתוצרת מיצובישי (שלושה כוכבים ביפנית). מזקקת הבירה שגלובר הקים פעלה גם במאה ה-20. ומעל לכל, לזכותו נרשם המעבר ההדרגתי של יפן ממעמד של מדינה ימי ביניימית אל מעמד של מדינת לאום מודרנית.
יש לציין שלרומן היסטורי זה נוסף סיום מרגש ברמה האישית של גלובר. במעבר חד לתחום האישי הרומן מספק מידע על-אודות הפן המשפחתי של גלובר. כמו סיפורם של הנשים שעמם חי והילדים שנולדו לו, לרבות מערכת היחסים שלו עמם. ניתן לדמות את המעבר החד ברומן מהכללי אל הפרטי ליצירה מוסיקלית קלאסית, המסתיימת באקורד כובש ומרגש. אכן סיפורו האישי של גלובר מרגש מאין כמוהו. אדם מכבד ואיש משפחה מהזן הנדיר.
אני מצדיעה לאלן ספנס על התחכום שבכתיבתו, ומהללת את הסגנון המרתק שבאמצעותו הוא בונה את קורותיו של האיש שהמורשת שהותיר אחריו ראויה לכך מכל הבחינות. שכן גלובר לקח חלק מרכזי בתמורות שעברה יפן ממצב צבירה של ארץ טהורה ומנותקת, למעמד של אומה בעידן המודרני של המאה ה-20 והלאה - לטוב ולרע.
רלוונטי להוסיף לכאן שורות מדבריה של שונית שחל-פורת (עמ' 448): קו התפר בין יפן המסורתית ליפן המודרנית הפך לקו השבר בתולדות יפן ... האם ייתכן שהמערב הגיע לארץ טהורה וטימא אותה? החזון היה לכונן מדינה מודרנית, חזקה, אומה בין אומות העולם, והמערב הביא ליצירת מכונת מלחמה אכזרית ... זוהי בדיוק גדולתו של הספר הארץ הטהורה - העובדה שהקריאה לבירור נוקב זה מגיעה הפעם לא מהוגה יפני, כי אם מסופר בן המערב, שאינו מומחה ליפן בהשכלתו...