קציר יומי
קראתי את הראיון של איתמר בן-גביר המשתלב במסע הבחירות נגד ג'ו ביידן ובזתי דווקא לבנימין נתניהו אשר חמק מלגנות אותו בפה מלא, ונמלאתי חשד כי ביבי דווקא מרוצה מצעדו של השר לביטחון פנים כי גם הוא מעוניין לסייע לדונלד טראמפ להיבחר מחדש לנשיאות;
וקראתי שבנו של ביבי מותח ביקורת על חיל-האוויר, שלא ירה בחטופות ובחטופים על-פי "נוהל חניבעל" והתחבטתי בין לבוז להוריו לבין לרחם עליהם;
ואז ראיתי את טלי גוטליב שבכפייתיות אינה מניחה לדוד אמסלם לסיים משפט אחד, ומילא מה זה אומר עליה, אבל לפחות הייתה תועלת בכך שסתמה את הפה לאיש גס הרוח הזה בבחינת "על דאטפת דאטפוך";
ושמעתי כי מירי רגב גסת הרוח סירבה לוותר על חסינותה נוכח תביעת הדיבה שהגיש נגדה רון חולדאי, וזה כאותו אדם שבעת חקירתו משתמש ב"זכות השתיקה", צעד חוקי אך בואש,
מותר אך מסריח;
ואין בלבי נגד האנשים הבזויים האלה אלא נגד יולי אדלשטיין וגדי איזנקוט ויואב גלנט ובני גנץ וגדעון סער וד"ר יפעת שאשא-ביטון, שמוכנים ליסב עימם ליד שולחן אחד בלי לקבוע מועד מוקדם לבחירות.
היכן המכונה, היכן הרעל?
הלכתי שבי אחרי הפרסומת וצפיתי בפרק על מכונת הרעל בסדרה של גיא רולניק בערוץ-11, ו"ההר הוליד עכבר". לא מכונה ולא רעל.
האם לעסוק במכונת הרעל של בנימין נתניהו בלי להזכיר את קורבנותיה? לפחות את הפרופ' שקמה ברסלר ובני גנץ וישראל בכר ורבים וטובים אחרים? בוודאי שלא.
ביבי, אזהרה
אל תוותר לנו ביבי. שפץ את הבריכה בווילה הפרטית לך בקיסריה על חשבוננו, ועכשיו, מיד;
תאפשר לחמאס לחזור ולשלוט באורח אזרחי בצפון הרצועה למרות שצה"ל נחל שני הישגים בולטים במלחמה על עזה ועל ח'אן יונס;
תרשה לבצלאל סמוטריץ' לסייע למתנחל המוחרם על-ידי ארצות הברית, ותוך כדי כך גם לסבך את בנק לאומי - שכולנו מעוניינים לגונן על מעמדו האיתן; וזאת מפני שאין כנראה דרך אחרת לזרז את הדחתך.
אתה תגמור את המלחמה המוצדקת הזאת בניהולך הכושל עם מהדורה ב' של "ארבע אימהות".