ביום שני האחרון יצא אחד העיתונים בכותרת ראשית הקובעת כי שני הצדדים מצויים במבוי סתום (י"א, כותרת ראשית, 5.2.24), ואכן בשבועות האחרונים מתנהל משחק תעתועים במרחב הציבורי/פוליטי של ישראל. החמאס, מעודד מהמאבק הקשה המתנהל במדינה פנימה בין קבוצות/מטות ציבוריים למיניהם, כולל מטה החטופים, לבין ממשלת ישראל, סביב שחרורם, הקשיח את עורפו. הוא משים עצמו עכשיו לסוג של 'אבו-עלי', נוקט בעמדות שהן בלתי מקובלות לחלוטין, לא על ממשלת ישראל, לא על הציבור בישראל, והוא גם עושה זאת מ"פוזה", של שוויון כביכול, בין הצדדים הלוחמים...
במצב הטקטי והאסטרטגי בו נמצאים הצדדים, כאשר ישראל בעדיפות צבאית ברורה ומוחלטת, כאשר מיליון פליטים ערביים גודשים את הדרכים הראשיות ברצועת עזה בדרכם לערי האוהלים בדרומה וה"נכבה" השנייה מתהווה לנגד עינינו ממש, כאשר החמאס על סף התמוטטות צבאית כללית, ויחיא סינואר שומע בוודאות את שרשראות הטנקים הישראלים מעל לראשו, הפוזה הנפוחה הזו של החמאס הניזונה מאותו שוויון מדומה, נשמעת כבדיחה גרועה... שהיא כמובן על חשבונם של מאות אלפי עזתים. ולא רק הולדתה בחטא. זהו חטא שמקורו גם במאבק שיצרה מחאת קפלן, כן זו שפילגה את העם, ואח"כ במחאת מטה החטופים.
היום דורש החמאס ברוב חוצפה ועזות מצח הפסקה כוללת של הלחימה, וגם... ערבויות בינלאומית להבטיח פעולה זו, יציאת צה"ל מהרצועה ושחרור המוני של אסירים עזתיים, כולל אלה שיש להם דם על הידיים, כולל עצירי הנוח'בה, שלא רק דם על ידיהם אלא גם מעשי אונס, התעללות, לא רק בנשים אלא גם בתינוקות בני יומם והרג ללא אבחנה של קשישים - נשים וגברים.
טוב עשה ועושה ראש הממשלה כאשר הוא מודיע שוב ושוב כי "אנחנו עושים מאמץ אדיר כדי לשחרר את חטופינו אך לא בכל מחיר" (ע"ע), זו הדרך היחידה שתאלץ את החמאס להתגמש ולקבל תנאים אחרים לחלוטין, אם יחליטו ראשיו להתדיין על החזרת החטופים ואולי גם על סיום הלחימה.