כלא המרכאות הכפולות
אצל רבים בתוכנו מקננת התחושה האינטואיטיבית על קשר טראגי בין השנה הקשה שעברנו קודם ל-7 באוקטובר, שנת מלחמות היהודים בינם לבין עצמם, ובין הטבח הנורא והמלחמה שפרצה בעקבותיו. תחושה עמוקה, רליגיוזית של "החטא ועונשו". גם אויבינו עשו את חשבונם לאור מה שזיהו כהתפוררות הסולידריות החברתית, וביקשו לנצל את החולשה כדי לתקוף אותנו.
אכן, אם יש לקח המתעלה מעל לכל התובנות שאספנו בחודשים האחרונים, הרי זו הקריאה שעולה מכל מהלך במלחמה, מהצהרות החיילים השבים משדות הקרב, מדברי הנבואה המהדהדים בפיהם של אימהות ואבות על קברי בניהם שנפלו בהגנה עלינו: הניצחון תלוי באחדותנו, בהבנה שאנחנו תלויים האחד בשני, שאיננו יכולים להתקדם כיחידים בגיא צלמוות של ההיסטוריה, אלא רק כעם אחד.
המילה "אחדות" נתפסת כקלישאה. בשנים האחרונות נמנענו משימוש בה, אולי בשל הפער הגדול שבין המשמעות העולה ממנה למציאות הצינית שהצמיתה את התמימות שלנו. כיום, לנוכח אתגרי התקופה, חובה על מי שרוצה בתקוות ישראל ובפדות נפשנו, להוציא מכלא המרכאות הכפולות את המילה השחוקה הזאת ולחדש אותה.
אוקסימורון הבחירות
ואז נתקלתי בתעמולה המטיפה לצאת לבחירות עכשיו "כדי לאחות את הקרע בעם" ו"למנוע פילוג", כי "אנחנו רוצים להישאר מאוחדים". שמעתם נכון. נעצור את המלחמה, נתמסר לתעמולה מפלגתית שבה נטיח מבוקר עד ערב האחד בשני כמה אלה רעים והאחרים מרושעים והצד ההוא גרוע מאויבינו וההם בכלל מזכירים תקופות אפלות, וכהנה מכתמים נוראיים של שיסוי איש ברעהו. זאת, בזמן שבחזית יתאמצו חיילינו - חלק מקהל המצביעים - לא להתייחס לרִשעות ההאשמות, אלא להילחם שכם אל כתף "הרעים" ו"המרושעים", "הגרועים מאויבינו" ואותם "המזכירים תקופות אפלות" - כולם ביחד. קמפיין חסר אחריות "למען האחדות" שאף מכנה עצמו "התקווה", בתקווה כנראה שנשכח מה שעברנו בשנה שעברה ונחליף את משמעות המילה, עד שנאמין שמערכת בחירות תביא לאחדות.
כבר הבאתי מ"מלחמות היהודים" של יוסף בן מתתיהו את תיאור ישיבת המטה של צבא אספיינוס מול ירושלים. בעיר הנצורה פרצה מלחמת אחים והקצינים הרומאים דחקו במצביאם להסתער על העיר ולנצל את המהומה, אבל אספיינוס הזמינם לשבת ביציע ולצפות ביהודים המכלים איש את רעהו. ירושלים תיפול בידינו כפרי בשל, הבטיח. מה לא מובן פה? הקריאות לבחירות הן דיבורים מופקרים של ה-6 באוקטובר, חלק מה"קונספציה" הכושלת. הנביא ישעיה סימן זאת במאה השמינית לפנה"ס: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר".