בהיותו עדיין כתב פרלמנטרי ערך שדר הטלוויזיה האמין והשקול אמנון לוי היכרות בין אריה דרעי, שטרם מלאו לו 30, לביני. הוא יהיה כוכב, הבטיח לי לוי, ואכן קלע למטרה. דרעי מילא תפקיד בכיר בממשלה בלי לעשות אפילו יום אחד בטירונות. קמה זעקה, ויצא לשבועיים ואולי שלושה לירות כמה כדורים. מאז הוא מחלק את זמנו בין עסקנות ציבורית לבין חשד לעבירות פליליות ולאכלוס תא בבית הכלא.
הוא נבון, מתון, בעל ניסיון רב בעבודת הממשלה. כאשר נאשם בפלילים אחר בנימין נתניהו פיטר את יואב גלנט מתפקיד שר הביטחון דרעי זרם עם האומה וסיכל את המהלך הזדוני. מגיעה לו תודת האומה.
אבל הים הוא תמיד אותו ים ודרעי תמיד אותו דרעי. המציאות העבריינית של דרעי מנעה ממנו מלכהן לפי שעה בתפקיד של שר. משה ארבל - משפטן על סף דוקטורט - נשלח לכהן
תחתיו כשר הפנים. ארבל הגון ומשכיל ודרעי כנראה מקנא בשבחים המורעפים על ראש יורשו. "אין אדם אוהב את בן אומנותו", כבר נאמר מפי חכמים.
אתמול עשה ארבל את מה שהוגן וצודק ומתחייב מן המציאות הקשה אליה נקלעה ישראל עקב מהלכיו של ביבי. הוא ניסח מכתב הקורא לנוער החרדי להתייצב בשעה קשה זו בשורות צה"ל. ומה עשה דרעי? דיקטטור, צנזור, אסר להפיץ את המכתב בקרב ציבור החרדים.
כל אזרחית ואזרח ייטיבו לעשות אם ירשמו זאת לפניהם: בשעתו הקשה של העם היהודי בארץ-ישראל נמצא מנהיג מפלגה קואליציונית אשר פעל נגד ניסיון דמוקרטי להרחיב את שורות העושים בשרות צה"ל. דרעי חתר תחת ביטחון המדינה. הוא פשוט נבל. ו"עם נבל תתנבל."
נבל 2, ביבי
איני נכנס כלל ועיקר לשאלה אם בנימין נתניהו מנהל מדיניות נכונה בנושא שחרור החטופות והחטופים שבידי חמאס, אם לאו. אני עוסק רק בשאלה כיצד הוא מנהל אותו. ראש ממשלה שהפציר, ואפילו התחנן בפני בני גנץ וגבי איזנקוט וגדעון סער ויפעת שאשא-ביטון להצטרף ברוח טובה לקואליציה בראשותו - הסתיר מהם, ומשר הביטחון יואב גלנט, את אורח ניהול המשא-ומתן לשחרור החטופים. היעלה על הדעת? לא. זאת אומרת כן. כן - כאשר מדובר בשקרן. ברמאי. בנוכל.
זה מהלך מזעזע. כך או אחרת המשא-ומתן על גורל החטופים עדין מאין כמותו. נחוצה לגביו מדיניות קונסנסוס רחבה ככל האפשר. על-ידי מידור גלנט וגנץ ואיזנקוט לא מגיעים אל היעד.
עם התנהלות כזאת אין צורך לתהות כיצד הסכימה ישראל, כלומר ביבי, שמדינות המפרץ יקבלו מארצות הברית מטוסי F-35, וגרוע מכך - שמצרים תרכוש צוללות מודרניות במספנה גרמנית. ביבי החליט לבד. הוא הסתיר מהם. איש כזה אינו ראוי לגרם אחד של אמון. הוא ייחודי - שקרן גם כשאינו משקר.
וכמה מקרים נוספים כאלה עברו תחת ידיו וקיבלו את אישורו ואיננו יודעים עליהם כלל ועיקר? גלנט וגנץ ואיזנקוט החליטו להמשיך ולחסות עדיין בצל קורתו הפוליטית. מגיע להם עונש כזה. "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה." במקרה של ביבי ודרעי התשובה קלה, מובנת מאליה.