תפישת העולם על פיה "נחסל את האויב ונפתור את הבעיה" מובילה את ישראל מאז ומתמיד אל אותו מבוי סתום. בעצם לא רק את ישראל, אלא גם מדינות רבות שמנסות לפתור בעיות באמצעות הפעלת כוח ובעיקר צבאי, המגיעות למבוי סתום, אלא אם כן במקביל או בהמשך נכנסו לתהליך מדיני.
ראש הממשלה וכך גם כל ממשלתו מובילים קו ברור - "ניצחון מוחלט". הם זוכים לתשואות של המונים שמאמינים שמיטוט החמאס יתן לנו מרגוע. אני דווקא מנסה להבין מהו ניצחון מלא. משמעותו שישראל מסלימה ובכל מחיר תחסל את אחרון אנשי החמאס בעזה, אפילו אחד לא ישאר בחיים. השאלה הראשונה היא האם בדרך הזאת נציל חטופים. יש כאלה שסבורים שהחמאס לא יעמוד בלחץ וישחרר חטופים.
שאלתי למצדדי הטענה הזאת היא האם אדם שיודע שישראל רוצה לחסל אותו ישאיר את החטופים בחיים או שיומר "תמות נפשי איתם". זאת אומרת שברגע שיגיעו חיילים למחבלים שאוחזים בידם את החטופים, יהיו שתי ברירות - להכנע או למות איתם ואולי גם לפגוע כך בחיילי צה"ל. אם כך אנחנו רואים שבדרך צבאית מה שלא הצליח עד היום לא עובד. יש כאלה שטוענים אפילו בגלוי שזה מחיר המלחמה ואין ברירה אלא גם להקריב את החטופים למען "ניצחון מוחלט".
במדינה שהוקמה כמקלט לעם היהודי אסור לה לאמירה כזאת אפילו לעלות לדיון. זוהי אמירה שבבסיסה ליקוי מוסרי. מדינה חייבת מוסרית לשחרר את אזרחיה וחייליה שנחטפו או נשבו וכמובן שהדבר נחוץ לחיזוק האמון שלנו במקבלי ההחלטות.
ומה לגבי תפישת "מיטוט החמאס" עד ה"ניצחון המוחלט"? נזכרתי באמירה של בנימין נתניהו שהחיסון יחזיר אותנו לחיים רגילים, כשלאט-לאט מתבררות העובדות שהחיסון פגע בהמוני אנשים. הנושא הזה כעת מעסיק מדענים ולא את הציבור שנוטה לעבור לסדר היום בכלל ובעת מלחמה בפרט. הקורונה מצאה את מקומה בין יתר המחלות כמו השפעת ועוד, ההיסטריה חלפה. נזכרתי כי גם כעת נתניהו מבטיח חיים כרגיל כשכל כך הרבה אזרחים וחיילים שילמו ומשלמים בחייהם על הבטחות שווא.
האם יש תוכנית?
למה? משמעות מיטוט החמאס היא שישראל שקועה עמוק במלחמה עוד הרבה שנים. ראשית צה"ל חייב להכנס לכל המנהרות האפשריות ברצועה. מדובר בעבודה כירורגית ממושכת שמצריכה אינסוף של כוחות מיומנים של חיילי סדיר ומילואים. זו עבודה כירורגית באזור סכנה שבכל רגע יכול לקרות משהו שיגרום לפגיעות בחיילים. לפי הגישה הזאת ישראל תצטרך גם לכבוש את רפיח מה שיגבה עוד מחיר של פגיעה באזרחים. ולאחר שהצבא ישלים את משימתו ויכבוש את כל רצועת עזה יהרוג או ישבה את כל אנשי החמאס ברצועה. מדינת ישראל תצטרך להתמודד עם כשני מיליון פליטים מוכים וחולים, צבא שצריך לשלוט ברחובות, קבוצות של ישראלים שלוחצות להקים התנחלויות בעזה ותמונות פליטים והריסות.
כמובן לאחר מיטוט החמאס והשליטה במנהרות, ובהנחה דחוקה שיימצאו חטופים וחטופות, יופיעו תמונות ניצחון של ראש הממשלה וצה"ל. ומה אז? האם יש תוכנית? האם החמאס נעלם, או שישתקם לפתע מתאים רדומים בסיוע הארגון שפרס בעוד כמה מדינות כולל יו"ש. לתסריט הזה כדאי להוסיף אפשרות נוספת והיא שראשי חמאס עזה והיחידות המיוחדות אולי כבר נמלטו מהרצועה. האם זו אפשרות מופרכת?
לסיכום, אומר לכל מי שמחפשים תמונת ניצחון, חפשו אותה במקום אחר, חפשו אותה כאן אצל מיליוני אזרחי ישראל יהודים, מוסלמים ודרוזים שנמאס להם מכל אותם פוליטיקאים צייצנים ומתלהמים. רוצים לחיות בלי שנאה ובלי הסתה. תמונת הניצחון תהיה הודעה של ראש הממשלה "מתנצל טעיתי". זה יהיה ניצחון היסטורי עבורו, אחרי שנים של מנהיגות והובלת מדינת ישראל, ירד המסך על הקסם. יחד איתו חייבים גם פוליטיקאים אחרים לומר הן, גם אנחנו טעינו, יחד איתם גם אנשי צבא שמכרו לנו תחושה של עוצמה. נעשה זאת בהדרגה ונפתח את הדלת לכוחות חדשים שרוצים לשקם, לבנות, להסתכל על הכלל ולא רק על אלה שבחרו בהם. נקרא לזה פוליטיקה של הסכמות, דמוקרטיה השתתפותית שבה יש אוזן קשבת לחברה האזרחית.
ב-7.10.2023 קרסה התפישה שישראל מפחידה את אויביה. ישראל שעוצמתה בידע וביצירתיות נכבשה על-ידי מפלגות ימין שייצגו רק את האינטרסים הצרים של הבוחרים שלהם. זה החל כבר מזמן והשיטה הזאת לא עובדת. כעת המפלגות חייבות לשנות את הדיסקט ולהוציא מארגז המילים הפוליטי את המילים האלימות ולהתחיל לעבוד ביחד על הסכמות.
איך זה קשור ל"ניצחון מוחלט"? זהו צמד מילים שהתאים לעידן של המלחמות הישנות שבהן עם אחד מנסה להשמיד עם אחר. חייבים להצניע לכת ולזכור את הזכות לחיים ולצד העקרון הזה, את העובדה שמדינה חייבת להגן על אזרחיה ועל כך אין ואסור שתהיה מחלוקת. מכאן המרחק עד חיסול והשמדה הוא רב ויש להזהר מהמחשבות הללו. לצערנו יש רבים שחיים עדיין על החרב.
התפקיד שלנו ושל מדינות רבות בעולם וגם באזורנו, לנשום עמוק לפעול בדרך של דיאלוג אינסופי ולהוכיח שהחיים קדושים יותר מהשנאה. זו עבודת עומק שאנחנו חייבים לעשות בחברה הישראלית וכמובן שגם הפלשתינים חייבים לעצור ולחשוב לאן פניהם מופנות. תהליך מורכב ולא פשוט אך הכרחי. כולי תקווה שנעצור את מכונת המילים "ניצחון מוחלט" ונדבר על הרצון המשותף שהחטופים יחזרו הביתה ושיתחיל משא-ומתן אזורי אמיתי לסוף הסכסוך.