הטלוויזיה הישראלית כרעה-נקרעה לפני בנימין נתניהו. היא העמידה לו הלילה את כל המסך לנאום תעמולה מפלגתי. בי נשבעתי כי לו הייתי עורך תוכנית החדשות לא הייתי מניח לממש שידור כזה המתאים למדינה בה שולט ולדימיר פוטין ונהג-נרמח אלכסיי נבז'ליני.
כיצד הייתי נוהג? בדיוק כך: מקליט את ביבי ומכניס לשידור כל מה שמבטא בהגינות את עמדתו ותפישתו ותביעותיו הלגיטימיות ופולמוסו הראוי עם יריביו בלי להניח להשקפתי הפרטית עליו להשפיע כהוא זה על תוכן דבריו המשודרים.
אחר כך הייתי מניח לעיתונאים להציג לו שאלות. למשל, כמו השאלה הראשונה שהציגה לו כתבת מערוץ-11 שלא קלטתי בבהירות את שמה המלא: לאיזו אחדות הוא מטיף אם הסתיר מבני גנץ וגדי איזנקוט, שהחליט לא להשתתף בוועידת קהיר בה נדון נושא עסקת השבויים. למה?
כל מה שהיה עונה היה ראוי לשידור. אבל ביבי התעלם מן השאלה. פשוט צפצף עליה. רגע, הייתי עוצר את השידור במהלכו ומבקש שאחד הפרשנים או המנחה יעירו כי נתניהו לא ענה לשאלה שאין לגיטימית ממנה.
אומנם דילגתי מעט לשידור תחרות הכדורגל בין בני סכנין לבין בית"ר ירושלים, אך משחזרתי הבחנתי כי נשאל על עמדתו של השר מיקי זוהר המצדד בעריכת בחירות כלליות מיד בתום הממשלה, ושוב התעלם. כי הוא בעד אחדות. מה זה נוגע?
קרן מרציאנו הנחתה. בן כספית ועמית סגל פירשו. הם עושים מדי לילה את מלאכתם נאמנה, האחת וכל אחד לפי תפישת עולמם אבל במסגרת האתיקה המקצועית. לא הלילה.