ירון אברהם הבטיח הלילה בערוץ-12 שגדי איזנקוט שיגר מכתב דרמטי לעמיתיו השרים. אבוי, התכוונתי לצפות בתחרות הכדורגל בין
מכבי תל אביב לבין מכבי נתניה, אבל איזנקוט זה איזנקוט, ולפיכך המתנתי בחצי עין.
לבסוף הגיע המכתב וגדי כתב לשרים מה שכולנו כתבנו וכותבים ונכתוב כבר ימים רבים: אין בממשלה הכרעות אסטרטגיות. המלחמה מצליחה רק בחלקה. נכון, כאשר חתום על המכתב איזנקוט ולא איש מאיתנו זה יותר חשוב, אז מה? מה יכול להפוך אותו לדרמטי?
אילו היה בידי הייתי מנסח אחד מסעיפיו כך:
בנימין נתניהו הלך אחרי
איתמר בן-גביר המבקש לחסום בחודש רמדאן את אל-אקצה וכיפת הסלע בפני מוסלמים. אני, גדי, מתנגד ודורש כי העניין יובא לדיון ולהכרעה בהצבעה במליאת קבינט המלחמה. זה חשוב, אבל ניחא.
בפועל ביבי קיבל את עצת בן-גביר להגביל כניסת ערבים אזרחי ישראל להר-הבית בחודש רמדאן. מדינה שמקבלת החלטה כזאת מכריזה על עצמה כי אינה מסוגלת לקיים את הסדר במקום ציבורי, וגרוע מכך - שהיא גזענית. מפלה בין אזרחיה לפי מוצאם הלאומי והדתי. ממש גול עצמי.
מדינה שאינה מסוגלת לקיים את הסדר במקום ציבורי צריכה למסור אותו לניהול זר או לסוגרו. מישהו מתאר לעצמו כי ארצות הברית תמנע כניסת רפובליקנים לטקס הבא של בחירת הנשיא רק מפני שדונלד טראמפ הרעיל ב-2020 את הבאר על גבעת הקפיטול?
ובכן, הייתי מוסיף, דע לך ביבי כי כל ההצעה מעוותת. אבל אם נועדה להודיע קבל עם ועולם שהיא מתבצעת על בסיס גזעני - אנו פורשים בו ביום מן הממשלה. ראה הזהרנוך, וכאשר יתחילו למנות את שיעור ההרוגים - אל תאמר שלא ידעת.
על זה ירון אברהם - כתב דייקן - יכול לומר בלב שקט שהמכתב דרמטי. כפי שהוא כתוב עתה - ותוכנו נכון - הרי הוא דייסה לילדים הסובלים מכאב גרון (קראו הערות חשובות של משה - בוגי - יעלון בנדון). חוזר לכדורגל.