חשתי כמעט דמע בעיניי כאשר דנה וייס הסבירה לבן כספית ב"פגוש את העיתונות" כי ארצות הברית - היא, ודווקא היא - כמו השליכה מן מהשמים לתושבי עזה הרעבים. הכל בגלוי, אך מאחרי גבה של ישראל.
ג'ו ביידן, הנשיא היותר ידידותי שקם לה למדינת ישראל בשעה הקשה מאז מלחמת יום הכיפורים, ראה לעצמו חובה הומניטרית להציל את הפלשתינים מחרפת רעב. ומדוע? מפני שבנימין נתניהו - שנוא נפשו - אינו מניח למלחמה להגיע לקיצה; ואינו מאפשר למדינת היהודים לנצח בכך שניהול רצועת עזה יעבור מהחמאס לגוף כלל פלשתיני - כולל הרשות שבראשה אבו מאזן; והרי אין ניצחן משמעותי מזה, אבל מה יעשה ביבי בלי מלחמה?
אנחנו מאבדים את אמריקה, זעק נחום ברנע בידיעות אחרונות בשישי. בשבת לא רק קראנו אלא גם ראינו בתצלום המצנחים שהטילו מזון אמריקני כאילו מדובר ברכבת אווירית.
נתניהו הוא פשוט אדם נורא. כדי להישאר בשלטון הוא מונע את חילוף ההנהגה בעזה; ולעת מלחמה משקר על ימין ועל שמאל כב"סתם יום של חול"; ומתקן את הבריכה בווילה הפרטית שלו ומניח לקיים אימון לקראת הטסתו בחברת רעייתו באווירון דוקר עיניים.
לא נעים להעלות את הדברים על הכתב, ללחוץ על מקשי המקלדת, אבל אין מנוס אלא לומר לכל שרי הממשלה הזאת שהם יודעים כי בהחשותם הם מאפשרים במודע לנבל, בדיוק כך - נבל - לשלוט בעם ישראל.
בני גנץ, רגע
אילו יכולתי להשפיע על בני גנץ הייתי מציע לו להימנע מלקבל הזמנה לארצות הברית בטרם תאשר הממשלה את נסיעתו, כמקובל. בנימין נתניהו הוא האיש האחרון שיכול לכעוס עליו. הרי טרם קם בישראל דיקטטור כמותו העושה ככל העולה על רוחו ומסתיר מן הממשלה את אשר הוא חייב לספר לה. הוא מטיף מוסר? בדיחה עצובה.
אבל מי שרוצה להחליף את ביבי לטובת ישראל אינו יכול לנהוג כמותו. מה היה עדיף מבחינתו? להודיע כי הוזמן על-ידי הממשל האמריקני לארצות הברית. ביבי יתפוצץ? לא רק שלא נורא אלא אפילו עדיף. ואז להדליף כי ביבי אינו מפרגן לגנץ ואינו מעניק את האישור לטיסתו לוושינגטון. ראש ממשלה בקלונו.
יום או יומיים לאחר ההדלפה והוויכוח הציבורי הנפתח בעקבותיה ביבי ייכנע. כי ההתנגדות לשיחות בין גנץ לבין צמרת הממשל האמריקני היא פגיעה ישירה במעמדה של ישראל.
בני, עוד לא מאוחר.