האזנתי ברוב קשב לשיח המשולש של ד"ר אילנה דיין, דנה וייס וגיא פלא ב"אולפן ששי" על החלטתו של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן לפתוח בחקירת אירועי ה-7 באוקטובר. ככל שצפו ועלו העובדות המוכרות כן שוכנעתי מדבריהם כי מדובר בחקירה שהיא "משחק מכור". לא בגלל מה שייכלל בה אלא עקב ההבנה מה ייחסם מפניה. שתי הערות מקדימות:
- איש אינו חולק על אחריות ראשי מערכת הביטחון לכישלון ב-7 באוקטובר. התוצאה הזאת ידועה מראש והיא נכונה. הבדיקה של אנגלמן תחשוף, אולי, שאלמוני אחראי יותר מפלמוני או להפך, אבל הסך הכל ידוע ואין בו זכאים. בדיוק כמו ב-6 באוקטובר לפני 50 שנים עת הותקפה ישראל במפתיע ביום הכיפורים. אז הנסיבות היו אפילו יותר חמורות. כי ראש אמן אלי זעירא שיקר לרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר כאילו הפעיל "אמצעים מיוחדים" לעמוד על כוונת צבא מצרים ולא עלו מהם קולות מלחמה, אבל בפועל לא עשה כן. ב-2023 לא היו "אמצעים מיוחדים" אלא מידע שוטף שהוזנח. שני המהלכים ראויים לגנאי, זה של 1973 יותר מזה של 2023.
- בפרישתו מתפקידו כאלוף פיקוד הדרום השאיר אחריו אריאל (אריק) שרון תוכנית מפורטת למקרה שהמודיעין ייכשל וצבא מצרים יפלוש לסיני. היא נקראה "שובך יונים". בתחילת נובמבר 1973 נשלחתי על-ידי נתן (נתק'ה) ניר מהעמדות שתפסנו מול הארמיה השלישית המצרית לעיר פאיד. פגשתי בשרון. הוא הסביר לי כי אילו הקפיד יורשו בפיקוד דרום שמואל גורודיש לפעול לפי הנחיית "שובך יונים" היו המצרים נכשלים או כמעט נכשלים בפלישתם לסיני. אבל צה"ל לא היה בעמדותיו. בדיוק כמו ב-2023, שהרי כל מי ששהה שם בשנים האחרונות בימי ירי ברצועה יודע כי גדר התיל הייתה עשויה כמעט מנייר, אך הצבת כמה מאות חיילים כמתוכנן במקומם הייתה שמה קץ למתקפה כמעט מהדקות הראשונות. רק שהחיילים לא היו בעמדותיהם. ממש כמו ב-1973.
ועתה לעיקר: התחקיר הראשוני שיוזם מבקר המדינה נועד לחקור רק את השעות בהן בנימין נתניהו לא היה בתמונה. לפיכך דמותו לא תבצבץ במסקנות. אפילו לא לטוב. אבל נתניהו הוא אבי-אבות החטא, הוא שסירב לחסל את יחיא סנוואר (ראו נדב ארגמן) והוא שהאמין כי הכסף הקטרי יקנה שקט והוא רצה למנוע כל משא-ומתן עם הפלשתינים ולכן העדיף את שלטון חמאס בעזה על פני הרשות הפלשתינית ממש כמו גולדה מאיר שהעמידה פנים כאילו היא מוכנה להסכם ביניים עם מצרים, אך בסירובה בפועל המיטה על ישראל את מלחמת-73'.
היעדרה של הממשלה מן הסיכום של הוועדה בראשות שמעון אגרנט ערערה את האמון בה. תחקיר שיעסוק בסיבות למלחמה בלי לדון בקונספציה הכושלת של ביבי יתקבל בדיוק באותו הבוז.