80 שנה עברו ממלחמת העולם השנייה. אסור לקבל קונספציה זאת כתורה משמים! אסור להסתמך רק על חיל-האוויר. חייבים להקים חיל טילים כמו שמקובל ברוב הצבאות המודרניים.
נתחיל עם מעט היסטוריה - בתחילת מלחמת העולם השנייה האמינו כל הגנרלים והאדמירלים האנגלים, האמריקנים, הגרמנים והיפנים שאת גורל המערכה הימית יקבעו אוניות המערכה. ככל שהאוניה תהיה בעלת נפח גדול יותר (כושר ספיגה), שריון עבה יותר ובעלת תותחים גדולים יותר, תוכל אוניה כזו לנצח בקרבות הים. אבל הכשלונות הברורים של קונספצית אונית המערכה הוכיחו שגורל המלחמה נקבע על-ידי מטוסים ונושאות מטוסים ומכאן המסקנה לסמוך על חילות אוויר ונושאות מטוסים.
אבל למי ששכח מאז מלחמת העולם השנייה חלפו כבר כמעט 80 שנה!
כשהיפנים תקפו בפרל הרבור הם התעלמו מנושאות המטוסים האמריקניות שעזבו את הנמל לצורך תרגיל והתמקדו באוניות המערכה שנשארו בנמל, גישה שתאמה את קונספצית אוניות המערכה. כאמור הקונספציה הייתה שאוניות המערכה יקבעו את גורל המלחמה הימית ולכן גם את גורל המלחמה היבשתית.
היפנים הצליחו להטביע או לפגוע בכל אוניות המערכה האמריקניות. יומיים מאוחר הטביעו גם 2 אונית מערכה בריטיות. הקונספציה איפשרה לנושאות המטוסים האמריקניות להינצל, דבר שאיפשר לאמריקנים לנצח כשנתיים מאוחר יותר בקרב המידווי, ניצחון שהחזיר את השליטה באוקיינוס השקט לאמריקנים, דבר שהציל את אוסטרליה מפלישה יפנית והחזיר את היוזמה לצי האמרקאי.
למרות שההצלחה היפנית בפרל הארבור הייתה הודות לנושאות המטוסים, היפנים עדיין לא התעוררו מהקונספציה והשקיעו את מיטב כספם ומאמציהם בבניית אוניות מערכה הגדולות בעולם מסוג "יאמטו" (סה"כ נבנו 3 אוניות, רביעית הוסבה לנושאת מטוסים אבל מאוחר מדי). לו היו היפנים משקיעים כספים אלה בבנייה של עוד נושאות מטוסים, ספק עם האמריקנים היו מנצחים במידווי וגורל המלחמה באוקיינוס השקט היה שונה! אגב אוניות המערכה היפניות כמעט ולא השתתפו בקרב וטובעו על-ידי מטוסים!
הגרמנים המשיכו באותו קו והשקיעו את מיטב מאמציהם בבנית 2 אוניות מערכה שהיו גדלות, מהירות ובעלות כוח אש שאף אוניה אמריקנית או בריטית לא השתוו להן. אוניות המערכה הגרמניות שבנו ה"ביסמארק" וה"טירפיץ" כמעט שלא השתתפו בקרב. ה"ביסמארק", בהפלגה היחידה שלה הצליחה אומנם להטביע אוניית מערכה בריטית - "ההוד", אבל טובעה בגלל מטוס קטן ממלחמת העולם הראשונה שהמריא מנושאת מטוסים ישנה והצליח לפגוע בהגיים של ה"ביסמארק" דבר שהוביל בסוף לטביעתה. ה"טירפיץ" מעולם לא השתתפה בקרב. ה"טירפיץ" טובעה בסוף על-ידי חיל-האוויר הבריטי במקום בו התחבאה בפיורד בשבדיה. לו היו הגרמנים משקיעים את התקציב האדיר שהושקע בשתי אוניות המערכה בעוד צוללות, ייתכן מאוד שהיו מצליחים לחנוק את אנגליה וגורל המלחמה היה שונה.
הלקח והמסקנה הברורה של מלחמת העולם שניה היה - גורל המערכה הימית והיבשתית יקבע על-ידי מטוסים ונושאות מטוסים! מסקנה נכונה אבל מאז עברו 80 שנה! צבא הגנה לישראל אימץ מסקנה זאת ולכן חלק הארי של התקציב של צהל הושקע במטוסים. הדבר הוכיח את עצמו במלחמת ששת הימים כשגורל המערכה נקבע כבר בשעות הראשונת על-ידי חיל-האוויר, וגם במלחמת יום כיפור.
אולם מאז מלחמת העולם השנייה עברו כ-80 שנה וממלחמת ששת הימים עברו כ-60 שנה. שדה הקרב השתנה. הטילים החדשים זולים יותר וזמינים יותר. טיל שעלותו אפסית יכול לפגוע ולהפיל מטוס שעלותו מגיעה ל-100 מיליון. מה שיותר גרוע זה שניתן לשתק את כל חיל-האוויר על-ידי מספר טילים שיפגעו בבסיסי חיל-האוויר. גורל המלחמה הבאה יקבע על-ידי טילים ומטוסים ללא טייס ולא מטוסים. במחיר של מטוס F35 ניתן לרכוש לפחות 1,000 טילים ולפזר אותם ב-1,000 מקומות. מטוס ללא טייס עולה חלקיק מעלות מטוס מאוייש והפלת מטוס כזה היא שולית ביחס לפגיע במטוס מאוייש.
ישראל משקיעה כמובן גם בטילים ובמטוסים ללא טייס, אבל להערכתי המינון בין מטוסים מאויישים לטילים אינו נכון. היום גם הטילים וגם המטוסים ללא טיס נמצאים בחיל-האוויר. העובדה שטייס (בכיר ככל שיהיה הוא עדיין טיס) הוא זה שקובע היכן יושקע התקציב ולכן מירב התקציב מושקע במטוסים מאויישים ולא בטילים ובמטוסים ללא טייס.
הדבר הנכון הוא להקים חיל טילים ואז יהיה מקום לוויכוח בין מפקד חיל הטילים לבין מפקד חיל-האוויר. כל צד יתמוך בגירסה שלו וכך ורק כך נגיע למינון נכון. גם מטוסים ללא טיס צריכים להיות מופעלים ישירות על-ידי כוחות שיריון ורגלים. חיל-האוויר צריך מטוסים ללא טייס אבל כך גם חילות השריון והרגלים.
הזמן הולך ואוזל!! בוא נתפלל שעדיין לא מאוחר. זכרו, כשהאמריקנים כשלו בפרל הארבור מאות אלפי אזרחים בדרום מזרח אסיה שילמו את המחיר. אחרי ה-7 באוקטובר אנחנו יודעים בדיוק מי ואיך ישלם את מחיר הטעות הישראלית.
מאחר שהזכרתי את מתקפת הפתע על פרל הארבור והקרב על המידווי, כדאי אולי ללמוד מה עשו האמריקנים והיפנים כשנחלו כישלון מודיעיני וצבאי:
המתקפה היפנית על פרל הארבור הייתה ללא ספק כישלון מודיעיני, כישלון מוכנות של הצבא האמריקני בהוואי וכישלון מבצעי. אין מקום להשוואה בין מתקפת פרל הארבור ל-7 באוקטובר. לאמריקנים לקח כמעט שנתיים להתאושש ורק אחרי קרב המידווי חזרו האמריקנים לנצח. ב-7 באוקטובר חזרה השליטה והיוזמה לצה"ל אחרי כ-48 שעות. המחיר ששילמו האמריקנים והעולם היה נורא - לא רק אלפי אזרחים וחיילים אמריקנים. היפנים ניצלו את ההצלחה כבשו חלקים מסין, הונג קונג, פיליפינים, קוריאה, בעצם את רוב דרום מזרח אסיה וגרמו בכך למאות אלפי הרוגים. היפנים גם התחילו את ההכנות לכיבוש אוסטרליה וללא המידווי ייתכן שהיו מצליחים.
אז מה קרה באמריקה? איש לא האשים את רוזבלט במחדל המודיעיני (למרות שהיפנים המשיכו לנהל משא-ומתן עם הממשל האמריקני עד להתקפה). הגנרלים שכשלו הוחלפו והנשיא מינה את אדמירל נימיץ לנהל את הצי באוקיינוס השקט והשאר היסטוריה. הקרב על המידווי היה כישלון יפני צורב. כישלון מודיעיני וצבאי, קרב שחרץ את גורלה של יפן. גם ביפן לא הוחלף האיש החזק (מקביל לראש ממשלה) וכמובן לא הקיסר. הגנרלים הכושלים הוחלפו!