ביום שישי כתבתי ב'לא סופרים, מועדון הקריאה של הארץ', על המשורר אליעז כהן, שעורך בחודשים האחרונים את כתב-העת הצבאי-לאומי-דתי 'הנני', בשיתוף עם קצין-החינוך הראשי של צה"ל, ידידו של אליעז, שהוא גם משורר חובב. לא כתבתי ביקורת 'ספרותית', אלא הצגתי את התופעה המאוסה של שירה מגויסת, והפעם באמת מגויסת, לצבא, כדי להרים את המורל, כחלק מן ההשפעה ההרסנית של הציונות הדתית על הממשלה ועל הצבא.
הפוסט שלי זכה לתגובות רבות, והיום גם לתגובתו של אליעז, העורך המגויס של כתב-העת המגויס. בטרם הספקתי להגיב על התגובה המביישת של אליעז, נמחק הפוסט שלי. זהו מעשה אלים ומתועב, וממחיש את הזוועה שבגיוס השירה לצבא הלוחם.
הנה תגובתו של אליעז: "וואלה דרור, יצאת פה טמבל מכל-כל הרבה כיוונים, שאין לי כמעט את היכולת או הרצון להתייחס ברצינות ל'טענות' שלך. רק אומר, וחבל שלא ציינת זאת, כי בדרך כלל אתה כן אדם ישר, שאת ה'רשמים-הספרותיים' שלך שאבת בעיקר מחוליה עלובה נוספת במסע הרדיפה של
אור קשתי, אחד מכותבי
עיתון 'הארץ', אחר מפקדי צה"ל, במיוחד בעת המלחמה הזו. ה'כתבה' הבלתי-מקצועית בעליל, אליה נגררה בצער גם גילי איזיקוביץ' (אותה אני מעריך), בה מנסים לצלוב את פרויקט 'הנני', המתקיים מאז פרוץ המלחמה, ואשר יש לי את הזכות הנדירה להובילו לצידו של תא"ל אופיר לויוס (תתקן בשם, אפילו שם לא דייקת, דרור...), פורסמה ב'גלריה' לפני כשבוע וחצי, שם קיוו שתיצור גלים וכו' בשיח הציבורי ובביצה הספרותית, ולשמחתי נענתה ההתעלמות מוחלטת, חוץ מתגובות רבות שהגיעו אליי בפרטי על התדהמה של המגמתיות (אם כבר מדברים על משהו 'מגויס' ועל חוסר המקצועיות של קשתי ואיזיקוביץ במה שהוציאו תחת ידם..
אין לי מה לנסות ול'סנגר' לא על אופיר לויוס ולא על 'הנני'. הדברים גלויים ומפורסמים וזהו להדים רבים ומגוונים מתחילת המלחמה, גם על-ידי אנשי ספרות ותקשורת רבים מהצד ה'שמאלי' של המפה, ושמונה אסופות השירה של 'הנני' שראו אור עד עתה משקפות באופן עשיר ומגוון את רוח העם, לוחמיו ואזרחיו, מה שאתה, דרור, אינך מסוגל להתחיל ולהבין, מתוך גזרת הגלות והריחוק, גם המנטלי, שגזרת על עצמך, שאותה כבר יצא לי כמה פעמים לכתוב לך מתוך אמפתיה ולהבין כהצלה-אישית מתוך פוסט-הטראומה שלך.
להטפות-המוסר שלך בכלל ועליי בפרט אני חש שיש לי הרבה פחות סובלנות סובלנות, ויש בהם יותר ממידה של חוסר-יושר, מגמתיות, חוצפה וצביעות. לגבי השיר בו גם בחרת, 'עכשיו תעצמו את העיניים', זהו בכלל שיר-מוטו מתוך ספרי 'שמע-אדני' (משירי מאורעות תשס"א-תשס"ד), והוא אחד מן השירים שנכתבו אז, לפני למעלה מעשרים שנים, שחזר וקיבל עם מאורעות השבעה באוקטובר הד ומשמעות ורלוונטיות חדשה. אין בו אפילו גרם של 'מגויסות', לא אמונית ולא פוליטית, כפי שאין אותן בשמונים השירים שנאספו לשמונה אסופות 'הנני'.
כפי שכתבה לך כבר פה אחת מן המגיבות, החשדנות המוכנית והמכנית שלך והתיוג שירה כ'מגויסת' כשהיא באה ממקום מרוחק או מנוגד להשקפת עולמך (ובשיר הזה אין טיפת השקפת עולם. יש חוויה. ותו-לא, למול מאורעות קשים, שהנטייה הטבעית, ומי כמוך שעבר-מה-שעבר ומתיימר להיות גם 'מטפל', אמור להכיר ואולי אפילו להזדהות, הנטייה הטבעית למול מאורעות קשים היא להדחיק ולהכחיש ו'לעצום-את-העיניים'..)
וזו תגובתי:
לרגע נדמה היה לי, אליעז, שתגלה גדלות נפש ותימנע מתגובה, אבל אתה, כמו פוליטיקאי ישראלי מצוי, מאמין שתקיפה היא ההתגוננות הטובה ביותר (ראה למשל את המתקפה הנפשעת על עזה, המוצגת כהתגוננות ועולה בדמים רבים).
אני יצאתי "טמבל", לדבריך, ואתה יצאת משת"פ קטן. משתף פוליטי שמייצג את הלאומנות הדתית, משת"פ פואטי שמוכר את השירה בעבור תפקיד ה'עורך' של חוברות תעמולה צבאיות שנועדו להרים את המורל הציוני, ומשת"פ מוסרי, המוכר את כבודו בעבור כבוד מזויף.
לא כתבתי כאן ביקורת 'ספרותית', לא על שירך ולא על שיריהם של אחרים ולא על שירו של קצין חינוך ראשי המתיימר להיות משורר (משוררים צנועים שעורכים כתבי-עת לא ממהרים לפרסם בהם את שיריהם).
אתה תוקף אותי, שמעולם לא הסתרתי את דעותי הפוליטיות ולא מכרתי אותן תמורת נזיד עדשים, ואתה מאשים את עיתונאי הארץ ב"מסע רדיפה", אבל לא הגבת אפילו על טענה אחת שלי בנוגע לכתב העת הציוני-דתי-לאומני-צבאי שאתה עורך בשיתוף עם קצין החינוך הראשי של צה"ל, שעבר סדנת כתיבה ב'משיב הרוח', שבו אתה פעיל. אתה הפכת אותו למשורר והוא הופך אותך לעורך כתב-העת לשירה של צה"ל (שעצם קיומו מעורר חלחלה).
כתבתי כאן ביטוי למיאוס שלי משירה המגויסת לצבא ומכתב-עת שבראשו עומדים קצין צבאי ראשי המחבק משורר לאומי-דתי המתחזה לאיש-רוח הקורא לחיים משותפים של ערבים ויהודים, כשיש לו חלק בהתנחלות ובכיבוש. אני אולי יצאתי "טמבל", אבל אתה הפכת את עצמך ל'ביבי' של השירה העברית, מעתה ועד עולם.
(כפי שכתבתי, אינני כופר ביכולתך כמשורר ובאינטליגנציה שלך. האם אתה באמת כה חסר מודעות-עצמית למצב המביש הזה שבו העמדת את עצמך?)